פסטיבל צלילים במדבר העשרים ושמונה

רק מוזיקה ישראלית 

יום רביעי, 17 בדצמבר, 2025, אולם המועדון, שעה 13:00

אנסמבל מיתר – מוזיקה ישראלית במיטבה

אנסמבל מיתר חוזר גם השנה לפסטיבל "צלילים במדבר", לקונצרט בניצוחו של יובל צורן.

בתוכנית, מוזיקה קאמרית מאת מלחינים ישראלים מכל הדורות:

קולותיהם הצעירים של צוריאל אברמוביץ' ונמרוד לוריא לצד יצירתו של המלחין הוותיק צבי אבני, כשבתווך יצירותיהם של דרור בינדר ושי כהן. את הקונצרט ישלימו פרקים מתוך הסוויטה העברית שכתב יואל חיות בשנת 1939.

הקונצרט נערך בשיתוף האקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים ואיגוד הקומפוזיטורים בישראל.

אנו נרגשים מאוד לארח בקונצרט את הוותיק במוזיקאים הישראלים כיום, המלחין פרופסור צבי אבני, המכבד אותנו בנוכחותו.

 

היצירות שבתוכנית: 

צבי אבני: "קדיש", לצ'לו ופסנתר (1987)

נמרוד לוריא: "לבטי הלב", לחליל, קלרינט, כינור, צ'לו ופסנתר (2025, בכורה)

דרור בינדר: "נקטעת לי", לחליל, קלרינט, כינור, צ'לו ופסנתר (2022, בכורה ישראלית)

שי כהן: "זוהר שבור", לחליל, קלרינט, כינור, צ'לו ופסנתר (2025, בכורה)

יואל חיות: "תפילה" ו"בירושלים" מתוך סוויטה עברית לקלרינט, כינור, צ'לו ופסנתר (1939. עיבוד: יאשה נמצוב) 

צוריאל אברמוביץ: "הרוח בשדה", לחליל, מנדולינה, גיטרה, פסנתר, קונטרבס, כלי הקשה (2025, בכורה)

בביצוע חברי אנסמבל מיתר ונגנים אורחים:

רותם ברטן – חליל

ניר מרום – קלרינט

טליה הרצליך – כינור

יוני גוטליבוביץ' – צ'לו

רואי דיין – מנדולינה

נדב לב – גיטרה

ארז מיוחס – קונטרבס

תום בצלאל – כלי הקשה

אולג יקירביץ' – פסנתר

 

על האנסמבל והמנצח: 

אנסמבל מיתר הוקם בשנת 2004 על ידי הפסנתרן עמית דולברג, המנהל אותו לכל אורך שנות פעילותו. האנסמבל הפך לאבן פינה בסצנת המוסיקה הקאמרית בארץ, ולצד הופעות בפסטיבלים וסדרות מוסיקה יוקרתיות בחו"ל מקיים סדרת קונצרטים עצמאית ואת פסטיבל CEME. אנסמבל מיתר זכה בפרס בנימיני ובפרס פרטוש מטעם משרד התרבות, בפרס לנדאו מטעם מפעל הפיס ובפרס Coups de Cœur מטעם האקדמיה Charles Cros בצרפת לאלבום מצטיין במוזיקה עכשווית בשנת 2018.  בנוסף זכה בפרס קרן מאמלוק ברלין לאנסמבל הטוב לשנת 2024. האנסמבל זוכה לשבחים ולביקורות נלהבות בארץ ובעולם. עם האולמות והפסטיבלים בהם הופיע ניתן למנות את הקונצרטהאוס בברלין, ה-Purcell Room בלונדון, פסטיבל ברייטון, מרכז פומפידו ופסטיבל ManiFeste בפאריס, הביאנלה של ונציה, ה-BKA וה-Radial System בברלין, הקונסרבטוריון ע"ש צ'ייקובסקי במוסקבה, אולם המלחינים בסנט פטרסבורג, 92Y בניו יורק, מרכז באנף בקנדה ועוד. פרויקט תדרים, אנסמבל העתודה של מיתר, זוכה להצלחה גדולה והיקף פעילותו בארץ ובחו״ל עולה מדי שנה. החל מאוקטובר 2017 מתקיימת התכנית כמסלול לתלמידי תואר שני מצטיינים באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים. תקליטורים של מיתר יצאו לאור בלייבלים Verso, NEOS, Souphir ובמכון למוזיקה ישראלית. האנסמבל הקליט דיסק פרופיל למלחינים ראובן סרוסי, פביאן פאניסלו, ינעם ליף, עמוס אלקנה, איל אדלר, פיליפ לרו ומאורו לנצה. מלחינת הבית של האנסמבל היא שרה נמצוב ומנצח הבית של האנסמבל הוא פייר-אנדרה ואלאד. האנסמבל משמש כאנסמבל הבית של סטודיו אנט, האולם החדש של עמותת פליציה בלומנטל בדרום תל אביב.

אנסמבל מיתר פועל בתמיכת עיריית תל אביב ומנהל התרבות משרד התרבות והספורט.

יובל צורן, הוא מנצח ופסנתרן, מהבולטים שבפרשני המוזיקה החדישה בארץ. יובל צורן זכה לשבחי הביקורת בישראל ובעולם בזכות הופעותיו הרגישות והאנרגטיות וגישתו לרפרטואר עשיר ומגוון. מגזין המוזיקה היוקרתי גרמופון ציין אותו כ"אחד ממנצחי האופרה והמוסיקה הסימפונית הייחודיים ביותר כיום". עד לאחרונה שימש כמנהל האמנותי של חג המוסיקה הישראלית, פסטיבל המוקדש כולו ליצירה ישראלית. כיהן כמנצח הבית של האופרה בפרנקפורט, ושיתף פעולה עם בתי אופרה, תזמורות ואנסמבלים מהמובילים בעולם. הוא בוגר האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים והתכנית לאמנים צעירים של בית האופרה המלכותי, קובנט גארדן. ביוני 2025 יצא לאור אלבום הסולו השני שלו, מסכות, דימויים ומחוות (Masques Images Hommages), מיצירות דביסי שימנובסקי וראמו.

על המלחינים ועל היצירות שבתוכנית: 

צבי אבני: "קדיש", לצ'לו ופסנתר (1987)

צבי אבני, מבכירי הקומפוזיטורים בישראל וחתן פרס ישראל, נולד בגרמניה בשנת 1927, ועלה ארצה כילד בשנת 1935. את ראשית צעדיו בתחום המוסיקה עשה בכוחות עצמו ואחר-כך למד אצל פאול בן-חיים ומרדכי סתר, באקדמיה למוסיקה בתל-אביב. בהמשך השתלם בארצות-הברית, אצל ולדימיר אוסצ'בסקי במרכז למוסיקה אלקטרונית של אוניברסיטת קולומביה-פרינסטון וכן בטנגלווד אצל אהרון קופלנד ולוקאס פוס. בעבר שימש כראש החוג לתיאוריה ולקומפוזיציה באקדמיה למוסיקה ולמחול ע"ש רובין בירושלים, ייסד את המעבדה למוסיקה אלקטרונית ועמד בראשה. שנים רבות, גם לאחר פרישתו לגמלאות, לימד שימש כפרופסור לתיאוריה ולקומפוזיציה במוסד זה.

יצירותיו כוללות מוסיקה תזמורתית, מוסיקה קאמרית להרכבים שונים, מוסיקה קולית ומקהלתית, מוסיקה אלקטרונית וכן מוסיקה לבלט, לתיאטרון, סרטים אמנותיים, תסכיתי רדיו ועוד. רבות מהן הודפסו ויצאו לאור על גבי תקליטים ותקליטורים והן מבוצעות לעיתים תכופות ברחבי העולם בידי סולנים, הרכבים שונים ותזמורות סימפוניות בארץ, באירופה ובאמריקה.

במסגרת פעילותו הענפה בחיי המוסיקה של ישראל, הוא שימש בעבר כיו"ר איגוד הקומפוזיטורים ועמד בראש "ימי המוסיקה הבינלאומיים" שהיו בישראל בשנת 1980. שנים אחדות היה יו"ר המדור למוסיקה של המועצה הציבורית לתרבות ולאמנות ושימש פעמיים כיו"ר חבר השופטים של התחרות הבינלאומית לפסנתר ע"ש ארתור רובינשטיין (ב-1989 וב-1992). משנת 1991 הוא יו"ר ההנהלה של תנועת הנוער המוסיקלי בישראל. הוא ייצג את ישראל בפורומים בינלאומיים שונים ונשלח מטעם המדינה למסעות-הרצאות מקיפים בחו"ל.

צבי אבני זכה בכמה וכמה פרסים חשובים, ביניהם פרס ישראל למוסיקה (2001), פרס אמ"ת (2015), פרס האמנות של מדינת הסאר בגרמניה (1998), פרס ראש הממשלה מטעם השופטים על מפעל חיים (1998), פרס אקו"ם על מפעל חיים (1986), פרס אנגל, פרס ליברסון, פרס קיסטרמאייר ועוד.

"קדיש" הוא יצירה מרכזית זו ברשימת יצירותיו המרשימה של צבי אבני, נולדה בין השאר בזכות קשרי החברות הקרובים עם הצ'לן והמלחין יהויכין סטוצ'בסקי, אשר חקר את המוזיקה החסידית, מוזיקת הכלי-זמר, ושיתף את חברו באוסף הגדול של מנגינות שחקר. עיבודים שונים נעשו במרוצת הדורות לקדיש המסורתי בנוסח אשכנז בידי מלחינים ומוסיקאים רבים, ביניהם אף לא-יהודים, כמו מוריס ראוול. אחד מאלה הוא עיבודו של הצ'לן והמלחין יהויכין סטוצ'בסקי, שהיה מופיע לעיתים קרובות בנגינת הקדיש בנוסח שרשם לצ'לו ולפסנתר. הגרסה הנוכחית של צבי אבני לצ'לו ופסנתר (או כלי קשת) נעשתה בקיץ 1987, ובוצעה באותה שנה בארץ ובחו"ל בידי התזמורת הקאמרית ירושלים עם הסולן שמואל מגן. מאוחר יותר חוברה גם גרסה לקלרנית כשתפקיד הסולן דומה לנוסח שנרשם בשעתו בידי יהויכין סטוצ'בסקי, אך תפקיד התזמורת או הפסנתר חדש לחלוטין. בניגוד לעיבודים רבים, שבהם הליווי מסתפק ברקע הרמוני בעיקר, מקבלים כאן הפסנתר או התזמורת תפקיד פעיל למדי, במרקם פוליפוני-צבעוני. עם זאת השתדל המלחין להישאר במסגרת הסגנונית של הקדיש, שהוא אחת התפילות העמוקות והמקודשות של המסורת היהודית.

נמרוד לוריא: "לבטי הלב", לחליל, קלרינט, כינור, צ'לו ופסנתר (2025, בכורה)

נמרוד לוריא הוא מלחין ופסנתרן, נולד בשנת 1999 בתל אביב וחי רוב חייו בטבעון. בילדותו למד פסנתר קלאסי עם אביו ולאחר הפסקה ארוכה חזר למוזיקה, וכיום לומד שנה שלישית  בבית ספר הגבוה למוזיקה "Internal Compass" במצפה רמון.

על יצירתו "לבטי הלב" כותב המלחין:

יצירה זו נכתבה לכבוד הפסטיבל ומבוצעת כאן לראשונה. זו פעם ראשונה שאני כותב להרכב מיוחד שכזה וזו הייתה התנסות מאוד מעניינת ומרגשת מבחינתי. היצירה מנסה לתאר תהליך של התאהבות והמחשבות שבדרך .

דרור בינדר: "נקטעת לי", לחליל, קלרינט, כינור, צ'לו ופסנתר (2022, בכורה ישראלית)

דרור בינדר הוא מלחין צעיר מעמק יזרעאל, המתגורר כיום בווינה, אוסטריה. ילדותו ביישוב הקהילתי בעמק יזרעאל זימנה לו מפגש עם מגוון רחב של סגנונות – ממוסיקה יהודית מוזיקה קלאסית, ג׳אז, רוק מוזיקה אלקטרונית ועוד. השפעות אקלקטיות אלו מתלכדות ביצירותיו לכדי קול ייחודי ובולט בקרב מלחיני דורו. יצירותיו מתאפיינות במודעות עמוקה למקורותיהן, ולעיתים קרובות מאתגרות את התפיסות הקנוניות או מתכתבות עם הזיכרון הקולקטיבי.

הוא למד באקדמיה למוסיקה ומחול בירושלים, באקדמיה על שם ליסט למוסיקה בבודפשט, ובאוניברסיטה למוזיקה של וינה (MDV), בהנחיית מוזיקאים ומוזיקאיות בולטים כדוגמת מיכאל וולפה, אייל אדלר, יהודית וורגה, דטלב מולר-סימנס, וג׳ולה פקטה.

דרור בינדר שיתף פעולה עם קשת רחבה של הרכבים בולטים, ובהם אנסמבל מולטילטרל (פריז), האופרה העממית בוינה (Wiener Volksoper), אנסמבל המאה ה 21 (תל אביב) רביעיית קביארט (באזל), אנסמבל מיתר (תל אביב), רביעיית קנדינסקי (וינה), רביעיית סונוס קורדיס (בודפשט), אנסמבל רקונסיל (וינה), רביעיית הסקסופונים של תל אביב ועוד. יצירותיו בוצעו באולמות ובפסטיבלים מרכזיים ברחבי העולם, בהם פסטיבל Wien Modern בוינה, פסטיבל CEME בתל אביב, פסטיבל UNICUM בליובליאנה, פסטיבל ARCO בזלצבורג, אולם הקונצרטים של וינה (Wiener Konzerthaus) ופסטיבל מוזיאון תל אביב לאמנות.

על פועלו זכה בינדר בהוקרות רבות, בהן פרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים, מלגת Startstipendium של משרד התרבות האוסטרי ומעמד של אמן ממומן בקרב מחלקת התרבות של עיריית וינה, פרס Centcelles למוסיקה קאמרית, פרס קלון מטעם איגוד הקומפוזיטורים הישראלי, פרס תחרות ההלחנה של הקונסרבטוריון הישראלי, וכן מלגות מלאות ומענקי הצטיינות מפסטיבל המוזיקה באספן ומהקרן התרבותית אמריקה-ישראל.

על יצירתו "נקטעת לי" כותב המלחין:

היצירה נכתבה במהלך לימודיי באוניברסיטה למוסיקה של וינה (MDW). תחושת הזרות במדינה החדשה, יחד עם מגבלות התקשורת שהגרמנית הבוסרית שלי הטילה עליי, הולידו מתוכן את היצירה הזו. השנים האלה אופיינו בשעות ארוכות של בהייה, הרצאות רבות מדי בהן נכחתי אך לעולם לא אדע מה באמת נאמר בהן. שיחות שלמות של הנהונים סתומים, צחוק מנומס ברגעים הנכונים, ובעיקר הרבה שתיקה.

המוסיקה נעה בין שני קטבים של מבע: תזזיתיות – מהירה מכדי לאחוז בה, חולפת בטרם נולד הסיכוי לרדת לעומקה, וחלום – מרחב שבו המילים אינן מקבלות צורה ברורה אלא מצטברות כתחושות, כחומר שאינו ניתן לתיווך.

שי כהן: "זוהר שבור" ( ,(Radiance Fracturedלחליל, קלרינט, כינור, צ'לו ופסנתר (2025, בכורה)

פרופ' שי כהן הוא מלחין-חוקר רב-תחומי, אשר בסיסו כנגן ג'אז ומאלתר חופשי מזין גישה ייחודית וחדשנית לקומפוזיציה. יצירתו של כהן, המתמקדת בחיבור בין מוזיקה קלאסית בת זמננו לבין עיבוד צליל ומולטימדיה, כוללת שימוש בתווי גרפי ייחודי המשלב אלמנטים אליאטורים ואלתור. יצירותיו זוכות להכרה בינלאומית, הושמעו בפסטיבלים רבים ונוגנו על ידי טובי התזמורות וההרכבים. כהן, יליד חיפה, מכהן כראש המחלקה למוזיקה באוניברסיטת בר-אילן וראש המסלול למוזיקה, טכנולוגיה ומדיה חזותית. לצד עשייתו האמנותית הוא חוקר פורה המשלב בין אמנות ומדע, ופרסומיו רואים אור בכתבי עת בתחומי מוזיקה, פסיכולוגיה וחינוך. לאחרונה זכה במענק ISF יוקרתי למחקר אינטגרטיבי על סנכרון באמצעות תיפוף בקרב מבוגרים אוטיסטים.

על היצירה "זוהר שבור" כותב המלחין:

היצירה נולדה מתוך הקשבה לשבר – האישי, הקולקטיבי, האנושי. בזמן שבו האור נדמה רחוק ומפוזר, היצירה מבקשת לגעת בנקודות הדקיקות שבהן התקווה עדיין מהבהבת, גם כשהכול מתערער סביבה.

החומר המוזיקלי נע בין תנועה שברירית של קולות בודדים לבין רגעים של חיבור פתאומי, כמעט בלתי אפשרי. קווים של אור – מלודיות דקיקות, הרמוניות זוהרות – נשברים, מתעקמים, נמסים אל תוך דממה. אבל דווקא דרך הסדק מתגלה משהו חדש: זוהר אחר, צנוע, רועד, אך חי. בימים שבהם השלם נדמה כבלתי ניתן להשגה, היצירה "זוהר שבור" מבקשת לאחות ” לא את הצלילים אלא את ההקשבה – להזכיר שהיופי והאור אינם נעלמים גם כשהם מתפזרים, אלא משנים צורה, משתקפים מתוך השבר.

יואל חיות: "תפילה" ו"בירושלים" מתוך סוויטה עברית לקלרינט, כינור, צ'לו ופסנתר (1939. עיבוד: יאשה נמצוב) 

המלחין יואל חיות נולד בלבוב בשנת 1910 ונפטר בדטרויט בשנת 1985. שמו בלידתו היה יוליוס חייש (Julius Chajes). הוא למד פסנתר אצל ריכרד רוברט, יואל איסרליס ובני הזוג מוריץ רוזנטל, והלחנה אצל הוגו קודר.

יצירתו הראשונה לרביעיית מיתרים, שכתב בגיל שלוש עשרה, בוצעה בשנת 1934 ביחד עם הרביעייה השנייה שכתב, על ידי רביעיית רוז (Rose) המפורסמת ברסיטל פרידה בווינה. בגיל חמש עשרה ביצע את הפנטזיה הרומנטית שלו עם התזמורת הסימפונית של וינה. הוא זכה בפרס הכבוד בתחרות הבינלאומית הראשונה לפסנתרנים בווינה בשנת 1933. שנה לאחר מכן עלה לפלשתינה ארץ ישראל של המנדט בריטי, ומונה כראש המחלקה לפסנתר באקדמיה למוסיקה בתל אביב. במהלך שהייתו בארץ ישראל (לפני קום המדינה), הוביל מחקר מקיף על מוסיקה עברית עתיקה. על אף המחקר ועל אף ההשפעה של המוזיקה המקומית, שינה חיות את סגנון הלחנתו, ופיתח שפת ביטוי מודרניסטית. בסופו של דבר, על אף הצלחתו בארץ בעיקר כפסנתרן וכפדגוג, החליט חיות שעליו להגר לארצות הברית, ולבנות בה את הקריירה שלו. הוא הגיע לניו-יורק בשנת 1937, עבר מספר מקומות עד שהתבסס בדטרויט, בה זכה למשרת הוראה באוניברסיטת ויין סטייט (Wayne State University) בשנת 1940.

הנריק שרינג ביצע לעיתים קרובות את הסונטה לכינור של חיות ברסיטלים שלו, וכתב בשנת 1978: "המוסיקה שלו (של חיות) היא לעם ישראל מה ששופן לפולין, דה פאייה לספרד וברטוק להונגריה".

הסוויטה העברית של יואל חיות מתייחסת למה שכונה "תרבות עברית" במהלך שנות העשרים והשלושים של המאה העשרים. יסודות סגנונה הם הביטויים הפולקלוריים, הספרותיים והאמנותיים שצמחו מתוך רגישויות ציוניות מודרניות, אשר ייצגו את התרבות הצעירה והאופטימית של הזהות היהודית בארץ ישראל. היצירה זכתה להצלחה עצומה, ואף שימשה בחלקה כמוזיקת רקע בסרט ההוליבודי המצליח "בן חור".

הפרק הראשון, תפילה נפתח בשלווה, עם הצהרת הקלרינט הפותחת, הנותנת את הרושם של געגוע נפשי למולדת היהודית העתיקה ולכל מה שהיא ייצגה במשך יותר מאלפיים שנה מבחינת מרכז כבידה רוחני, וכמוקד של חלק ניכר מהליטורגיה. האופי הכללי של פרק זה הוא מזרח אירופאי יותר מאשר מזרח קרוב בקווים ובקישוטים דמויי החזנות שלה – בקטעי סולו הקלרינט והכינור, ובמיוחד בקדנצה שמסכמת את הפרק.

הפרק השני, "ירושלים", מתאר את חומתה של העיר העתיקה, ומתחיל בהרהור מיסטי, המשמש כמבוא להד של מנגינה חסידית תוססת. ניתן לפרש זאת כתיאור של חסידים רוקדים על חומות העיר העתיקה או בתוכה, שכן כמה קבוצות חסידיות התגוררו בירושלים זמן רב לפני קום המדינה ואף לפני התנועה הציונית המודרנית. אך הוא יכול גם לייצג אחד מהמנגינות החסידיות הרבות או המנגינות החסידיות שהובאו מאירופה לארץ ישראל על ידי כמה מהמתיישבים הראשונים בעלי אוריינטציה חילונית ועובדו למילים ציוניות כדי להפוך לשירי חלוץ. "הורה", הפרק השלישי, המתייחס לריקוד העם הישראלי הידוע ביותר, הוא טיפול קאנוני חכם לשיר עם שהיה מוכר בעבר באמריקה כשיר "קשור לישראל".

צוריאל אברמוביץ: "הרוח בשדה", לחליל, מנדולינה, גיטרה, פסנתר, קונטרבס, כלי הקשה (2025, בכורה)

צוריאל אברמוביץ' הוא פסנתרן, מלחין ומעבד רב-תחומי. נולד בשנת 1998, גדל בבית שמש, החל את מסעו המוזיקלי בלימודי תופים. בהמשך עבר ללמוד פסנתר ג'אז בישיבה התיכונית-מוזיקלית "כינור דוד", ולאחר מכן בקונסרבטוריון "הסדנה" אצל ד"ר אולג בוגוד, שם העמיק גם בלימודי קומפוזיציה. לאחר שירותו הצבאי המשיך במסלול ליצירה רב-תחומית באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים, שם למד פסנתר קלאסי וג'אז אצל המורים זכריה פלווין ואבי אדריאן, וקומפוזיציה אצל פרופ' מיכאל וולפה.

על היצירה "הרוח בשדה" כותב המלחין: את היצירה התחלתי לכתוב בקיץ 2024, בעיצומם של ימים בהם רוחות המלחמה עדיין נשבו בארץ. מתוך סערת התקופה ניסיתי ליצור מוזיקה הפונה קדימה – אל העתיד שבו ייפסקו הקרבות, ותחזור השלווה אל חיינו. בצלילים ניסיתי לצייר את החלום על ימים אחרים: ימים שבהם נשוב לצעוד בשדות הפורחים, לנשום את האוויר הצלול, ולחוש את הרוח הנושבת בין פרחי הבר. הרוח הזו אינה עוד רעם של מלחמה, אלא נשימה חדשה של תקווה, פריחה מכל עבר, והבטחה לעולם שבו היופי, השמחה והשלווה ישובו למלא ולהאיר את חיינו.

תודות:

תודות מקרב ליבנו לתומכי אנסמבל מיתר: דן יקיר והקרן ע"ש אדל וג׳ון גריי.

תודה מיוחדת לכל מי שסייע בתרומות לקיום המופעים הקונצרטיים בפסטיבל:

לאיגוד הקומפוזיטורים בישראל על שפרס חסותו על אירועים אלה, וסייע תקציבית לקיומם, למכללה למוזיקה במצפה רמון ולאקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים, על שיתוף הפעולה בהפקת אירועי היום הראשון של הפסטיבל.