לתשומת ליבכם, למופע זה אין צורך להזמין כרטיסים
גיא פיגר – כינור
יותם ברוך – צ׳לו
רון טרטכמן – פסנתר
שלוש יצירות קאמריות ממיטב המוזיקה של מלחיני הדור הראשון בארץ לפתיחתו החגיגית של הפסטיבל העשרים וחמישה, לצד שני פרקים ידועים ואהובים משלישיות פסנתר של דבוז'ק והיידן, המתכתבות עם היצירות הישראליות שבמרכז המופע.
אנטונין דבוז'אק: פרק ראשון מתוך שלישיית פסנתר מספר 4, אופוס 90, "שלישיית דומקי" (Dumky Trio)
Lento maestoso — Allegro quasi doppio movimento
ארטור גלברון: שלישייה לכינור צ'לו ופסנתר (1977)
1. נמרץ (Vigoroso)
2. איטי למדיי (Adagietto)
3. רונדו שובב (Rondino – Allegro Giocoso)
חנוך יעקובי – נושא ואריאציות וסיום לכינור , צ'לו ופסנתר (1942)
פאול בן חיים -ואריאציות על נעימה עברית לכינור צ'לו ופסנתר (1939)
יוזף היידן – פרק הסיום של שלישיית פסנתר מספר 39 בסול מזור, "הצוענית" (Hob xv:25)
רונדו בסגנון הונגרי (Finale: Rondo all'Ongarese. Presto)
ארטור גֶלְבְּרוּן (1913-1985), כנר, מנצח ומלחין ישראלי, החל את הקריירה שלו בעיר הולדתו וורשה, בירת פולין, בה למד ולאחר מכן השתלב בחיי המוזיקה ככנר בתזמורת הפילהרמונית וכמנצח. בשנות מלחמת העולם השנייה התחבא גלברון בשווייץ, תחילה במחנה עבודה ובהמשך, כנגן במספר תזמורות. בשנת 1949 עלה ארצה. הוא השתלב כמנצח במספר תזמורות, וכמרצה, ובהמשך כפרופסור לניצוח ולהלחנה באקדמיה למוזיקה בתל-אביב. עלייתו ארה הניבה השראה ויצירות לרוב, ובמהלך השנים התמקד גלברון יותר ויותר בקומפוזיציה. בראשית דרכו היוצרת התבטא בסגנון פוסט-רומנטי בעיקרו. בהמשך הושפע מהאימפרסיוניזם הצרפתי, ובסוף שנות החמישים התעניין בטכניקות הלחנה חדשות, בעיקר בשיטת שניים-עשר הטונים. גלברון חיבר יצירות רבות להרכבים קאמריים, לקול ולפסנתר, לתזמורת ולמקהלה. סגננו הבשל מתאפיין בשילוב בין כתיבה דודקפונית בלתי חמורה לבין כתיבה ניאו-טונאליות. את סגנונו מאפיינים רגישות ייחודית לגווני תזמור ומבע מעודן ואינטימי.
השלישייה לכינור, צ'לו ופסנתר משנת 1977, היא מן היצירות הקאמריות החשובות של גלברון, והיא מייצגת היטב, בשלושת פרקיה, את סגנונו הבשל, שהוא בד בבד מודרניסטי ונוסטלגי. גלברון משמר את מסורת השלישייה הקלאסית, כשהפרק הראשון הוא פרק דרמתי בצורת סונטה, הפרק השני הוא פרק אלגי במפעם מתון, והפרק האחרון הוא פרק מהיר ונמרץ בצורת הרונדו.
חנוך יעקובי (1909-1990), היה נגן ויולה, מלחין ופדגוג אשר השפיע מאוד בעבודתו היוצרת על עיצוב הסגנון הקונצרטנטי הישראלי. הוא נולד ב-1909 בקניגסברג שבגרמניה, ולמד נגינה והלחנה בבית הספר הגבוה למוזיקה בברלין, כתלמידו של פאול הינדמית. יעקובי השתלב בחיי המוזיקה בעיר הן כנגן והן כיוצר. בשנת 1934, בעקבות גילויי האנטישמיות בגרמניה עלה לארץ ישראל, והשתלב כוויולן ברביעייה הירושלמית שהקים אמיל האוזר. היה ממקימי הקונסרבטוריון בירושלים ובהמשך לימד כינור, ויולה, תאוריה וקומפוזיציה באקדמיה למוסיקה ע"ש רובין בירושלים, אותה גם ניהל בשנים 1958-1954. באותן שנים היה ויולן ראשי בתזמורת רשות השידור ואף ניצח עליה לעיתים קרובות. משנת 1958 ניגן וויולה בתזמורת הפילהרמונית הישראלית, שאף ביצעה מיצירותיו, עד לצאתו לגמלאות בשנת 1974. בשנה זו היה אמן אורח של הטכניון בחיפה. אחרי צאתו לגמלאות המשיך יעקבי ללמד, לנגן ולהנחות הרכבים קאמריים שונים. יעקובי השאיר אחריו סדרה ארוכה ומרשימה של יצירות תזמורתיות, מקהלתיות וקאמריות, כמו גם עיבודים רבים לשירי עדות ולזמר עברי. סגנונו, המושפע מהשיטה הניאו-טונאלית של מורו הינדמית, הלך והתגבש לסגנון אישי, המשלב מזרח ומערב, תוך שמירה על שפה הרמונית והובלת קולות מוקפדים, המכבדים את המקרות העממיים מהם שאב את השראתו.
השלישייה לכינור, צ'לו ופסנתר משנת 1942, היא מן היצירות הקאמריות הראשונות שחוברו בארץ. יעקובי מבסס את יצירתו על מנגינה מקורית, שהעצבות שלה נובעת מן הימים בהם חוברה היצירה. על מנגינה זו מפתח יעקובי סדר מרשימה של ווריאציות, מגיעות לשיא מרגש, ולחתימתה של היצירה למנגינה המקורית שפתחה את היצירה.
פאול בן חיים, מהבולטים והחשובים במלחיני הדור הראשון של מלחינים בישראל, נולד במינכן שבגרמניה, בשנת 1897, עלה ארצה בשנת 1933 והשתקע בתל-אביב, העיר בה יצר עד מותו בשנת 1984. בן-חיים היה מורה רב השפעה, ורבם מן המלחינים בדור השני והשלישי בארץ נמנו על תלמידיו, ביניהם בן-ציון אורגד, עמי מעייני, נועם שריף, צבי אבני, עובדיה טוביה, נעמי שמר ונורית הירש. מפעל חייו היוצר של בן-חיים רחב היקף ומגוון, והוא כולל אורטוריות, יצירות לתזמורת, ביניהן שתי סימפוניות, יצירות למקהלה, יצירות קאמריות, מוסיקה לפסנתר, שירים וקונצ'רטי. הסגנון שגיבש לאחר עלותו ארצה השפיע מאוד על תלמידיו, ומבחינות רבות היה בן-חיים אחד ממעצבי הסגנון הקונצרטי הארצישראלי.
השלישייה לכינור, צ'לו ופסנתר, שכותרתה היא "ווריאציות על מנגינה עברית", משנת 1939, היא גם כמו השלישייה של יעקובי, מן היצירות הקאמריות הראשונות שחוברו בארץ. בן חיים מבסס את היצירה על מנגינת "מולדתי ארץ כנען", מנגינה עממית של הפלאחים הערבים בגליל, שהושרה בפיהם של חלוצי העלייה הראשונה במילים עבריות. בן חיים הסתמך כנראה הן על מספר רישומים של המנגינה, והן על האזנה לשירתה בפי אנשים שפגש בשנותיו הראשונות בארץ. היצירה נפתחת במבוא מסתורי, שמרמז בהדרגה על מוטיבים מן המנגינה. האווירה של המבוא מרמזת אולי על עולם הגולה, וזאת בשל השימוש בסקונדה המוגדלת המאפיינת את התפילה של יהודי מזרח אירופה ואת הניגון החסידי. הצגת הנושא על ידי הכינור והצ'לו, מהווה ניגוד למבוא, מעין מעבר מהגולה לארץ החדשה. כניסת הפסנתר בווריאציה הראשונה, לאחר הצגת מנגינת הנושא, מדגישה יסודות של פשטות, מעין חיקוי של כלי פריטה מזרחיים. לאחריה מנוגנות עוד ארבע ווריאציות המנוגנות ברצף, שכל אחת מהן היא בעצם פרק עצמאי, המפתח את מנגינת הנושא. המוסיקה הולכת ומתפתחת אל שיא דרמתי, שיש בו רגעים סוערים במקצבי מחול. ההרמוניה הפתוחה והאוורירית והקצביות הערה, מובילים לווריאציה האחרונה, השישית, המהווה אפילוג נוגע ללב, המתבסס על הרעיונות שהוצגו במבוא ליצירה. הניגוד בין המבוא והאפילוג לנושא ולסדרת הווריאציות, יש בו יסוד סיפורי, אוטוביוגרפי. הרוח המהורהרת, הטרגית שבהתחלה ובסיום נוגעת לימים המתוחים בהם חוברה היצירה. יש תחושה שהמלחין עומד על חוף הים של מולדתו החדשה, וצופה אליי מרחקים, אל המולדת הישנה שהכזיבה, בדאגה גדולה. המנגינה הארצישראלית במילותיה הפשוטות " מולדתי ארץ כנען, מגמתי שדות חורן, יא ליל יא ליל", ביסודות האקזוטיים שלה, מניבה בעקבותיה את סדרת הווריאציות, המתארות את החיוניות ואת התקווה שבמולדת החדשה. מתוך כל אלה נולדת הדרמה הגדולה והמרגשת של היצירה כולה, על מגוון ניגודיה. בעוד שברביעיית כלי הקשת שקדמה ליצירה זו המשיך בן חיים את מסורת אירופה בחיבור יצירה בארבעה פרקים, על פי המודלים של מסורת זו, הרי שבשלישיית הפסנתר בחר בן חיים בצורת הווריאציות, שמקורותיה גם הם במסורת אירופה, אך יש בהן אפשרות של ביטוי חדש, חופשי יותר. גם היום, למעלה משמונים שנה מאז חוברה היצירה, היא שומרת על רעננותה ועל כוח השפעתה. הסיפור שמאחורי הצלילים נוגע בלבבות.
שלישיית בן חיים הוקמה לפני כשמונה שנים ומאז מרבה להופיע על כל הבמות החשובות בארץ. לצד יצירות המופת של הרפרטואר להרכב זה, הטריו מקדיש את זמנו ומרצו לביצוע הרפרטואר הישראלי הקלאסי והעכשווי. לכן בחרו חברי ההרכב לקרוא לטריו על שם פאול בן חיים ז"ל , מגדולי המלחינים הישראלים.
בקיץ הקרוב יקליט הטריו את אלבומו הראשון בחברת ההקלטות האנגלית Meridian. התקליטור יוקדש כולו ליצירות ישראליות. בנובמבר האחרון יצא הטריו לסיור הראשון שלו בגרמניה, ובעקבות ההצלחה כבר הוזמן לקונצרטים נוספים בחודש מאי 2023.
הכנר גיא פיגר זכה פעמיים ברציפות בתחרות ע״ש פאול בן חיים בכינור ובמוסיקה קאמרית, ובפרס הראשון בתחרות מוסיקה קאמרית ע״ש תומסטיק-אינפלד באקדמיית הקיץ פראג-וינה-בודפשט באוסטריה. במגזין האמריקאי ״פנפייר״ נגינתו מתוארת כ״אנרגטית ומלאת אש״.
הופיע כסולן עם תזמורות רבות בארץ ובחו״ל והופיע בהרכבים שונים באולמות חשובים כגון ה״קארנגי הול״ ו״לינקולן סנטר״ בניו יורק, ה״קונצרטהאוס״ בברלין וה״טונהאלה״ בציריך. הוא הקליט רסיטלים לתחנות רדיו בשיקגו, ניו-יורק, וינה ובארץ ל״קול המוסיקה״. דיסק הבכורה שלו, בחברת ״ניו פוקוס ריקורדינגס״ ראה אור בשנת 2012 ומופץ ע״י חברת נקסוס. הדיסק קיבל ביקורות נלהבות במגזינים מובילים בארה״ב.
בצעירותו למד גיא עם ואלי בלוטנר ואבי אברמוביץ׳ ומאוחר יותר בהדרכת אירנה סבטלובה וחגי שחם. השתלם בלימודי מוסיקה קאמרית במחיצת חברי רביעיית ״אלבן-ברג״. המשיך את לימודיו בארה״ב אצל שמואל אשכנזי וארנולד סטיינהארט. הוא בעל דוקטורט בביצוע מוסיקלי מאוניברסיטת ״ראטגרס״ בניו-ג׳רזי, ארה״ב.
נמנה על סגל המורים של בית הספר למוסיקה ע״ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל-אביב ושל הקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה ע״ש אריסון בתל-אביב, שם הוא ראש מחלקת כלי הקשת. מכהן ככנר הראשי בתזמורת הגליל, איתה גם הופיע כסולן מספר פעמים.
הצ'לן יותם ברוך החל את לימודיו בקונסרבטוריון תל אביב אצל הגב' מעין מתתיהו. בוגר תיכון תלמה ילין, יחידת, הנגנים הצעירים של המרכז למוסיקה ירושלים, והאקדמיה למוסיקה ע"ש רובין בתל אביב. שירת ברביעיית צה"ל כמוסיקאי מצטיין. זוכה תחרויות האקדמיה בצ'לו ובמוסיקה קאמרית. סיים את לימודי הדוקטורט באוניברסיטת אינדיאנה בבלומינגטון עם הצ'לן הנודע יאנוש שטרקר וזכה במלגת הצ'לו ע"ש אווה הייניץ. השתתף ב"תכנית פרלמן" בניו יורק, בפסטיבלים למוסיקה קאמרית בסנטה פה, בפאלו אלטו (music@menlo), .(שוויץ) בכפר בלום ובשפיאץ.
כיהן כצ'לן ראשון עמית בתזמורת הסמפונית ירושלים, בתזמורת הדיואן בניצוחו של דניאל ברנבוים, בתזמורת הסמפונית בוופרטאל(גרמניה), וכצ'לן ראשי בתזמורת האופרה בקייזרסלאוטרן. זוכה מלגות ומענקים מטעם מנהל המוסיקה הגרמני, מדינת באדן וירטמבג וקרן התרבות אמריקה-ישראל. שיתף פעולה במוזיקה קאמרית עם הכנרים יצחק פרלמן וג'ושוע בל.
הפסנתרן רון טרטכמן יליד ישראל, מופיע בקביעות על במות הקונצרטים בארץ ובחול כסולן וכנגן מוסיקה קאמרית. החל את לימודיו אצל גב' חנה שלגי בקונסרבטוריון העירוני בגבעתיים והמשיך אותם אצל פרופ' אריה ורדי בבית הספר למוסיקה ע"ש בוכמן מהטה באוניברסיטת תל אביב שם סיים את התואר הראשון והשני בהצטיינות. בוגר בית הספר לאומנויות ע"ש תלמה ילין. את שרותו הצבאי עשה במעמד מוסיקאי מצטיין. לאורך כל שנות לימודיו זכה במלגות קרן התרבות אמריקה-ישראל בפסנתר וכן זכה במלגות מיוחדות ללימודי תאוריה. זוכה פרס ראשון בתחרות כץ ובתחרות תורג'מן בישראל, בפרס שני ובפרס הביצוע הטוב ביותר ליצירה של שופן בתחרות פרנסוס הבינלאומית לפסנתר במקסיקו, בפרס תחרויות האקדמיה למוסיקה קאמרית פעמיים ברציפות ובפרסים רבים נוספים. השתלם אצל פסנתרנים נודעים ביניהם פרופ' ג'ורג'י שנדור, אלכסנדר קורסנטיה, אלכסנדר טורדזה, מאריי פרחיה, ואנדרש שיף. מקליט באופן קבוע "לקול המוסיקה" כסולן ועם הרכבים קאמריים שונים. הופיע כסולן עם התזמורת קאמרטה ירושלים, התזמורת הסימפונית באר שבע, התזמורת הקאמרית, התזמורת הסימפונית חיפה והתזמורת הפילהרמונית הישראלית.