פסטיבל צלילים במדבר העשרים ושמונה

העולם המרהיב של מוזיקה יהודית פרויקט "אל תוך האור"

יום רביעי, 17 בדצמבר, 2025, באולם המרכזי, שעה 16:30

רביעיית כרמל ואנסמבל מיתר

גאים להציג את האופרה

״קיסר אטלנטיס״ – אופרה מאת ויקטור אולמן

לציון חמישים שנה לבכורת האופרה – לראשונה בתרגום לעברית

אופרה בפרולוג וארבע תמונות (גטו טרזין, 1943)

תמליל – פטר קין | תרגום לעברית – אסף לויטין

הפקה משותפת של רביעיית כרמל, פרויקט "אל תוך האור" ואנסמבל מיתר
עריכת היצירה, ניצוח וניהול מוסיקלי: ניר כהן-שליט
בהשתתפות הזמרים: טלי קצף סופרן, רעות ונטוררו מצו סופרן,
דניאל יאן פרוז'נסקי טנור, ג'וני בומבינו בריטון, יורי קיסין בס

האופרה ״קיסר אטלנטיס״ היא יצירה סאטירית נשכנית שנכתבה במחנה טרזין, ומעזה להתמודד עם שאלות של רשע ומלחמה,
באמצעות הומור מושחז ומוזיקה מקורית, משולבת באזכורים מוזיקליים רלבנטיים, המעניקים רבדים נוספים למתרחש על הבמה.

 

האופרה נכתבה על ידי ויקטור אולמן לליברית מאת פטר קין בשנת 1943, על ניירות שנגנבו בחירוף נפש ממשרדי המחנה הנאצי, הסמוך לגטו עצמו. מועצת היהודים בגטו חששה מאוד מהפקת האופרה, ולא ממש ברור אם ההפקה אכן עמדה לעלות על הבמה בגטו. ידוע לנו גם שהשלטונות הנאציים פסלו את ביצוע האופרה. עם זאת ברור לנו, בזכות עדויות רבות של שורדי הגטו, שנתקיימו חזרות על היצירה. כמה שבועות לאחר שהחלו בחזרות על האופרה, החל גל מהיר של שילוחים למחנה ההשמדה אושוויץ. מרבית משתתפי האופרה, כולל כותב התמליל והמלחין נשלחו אל מותם, ורק כתבי היד נותרו. האופרה נחשבה אבודה, אך נתגלתה באורח פלאי שנים רבות לאחר מכן. לפני כחמישים שנה בוצעה היצירה בבכורה עולמית בהולנד.

האופרה היא אלגוריה סוריאליסטית על עריצות ודיכוי: קיסר רודן מנהל מלחמות אין-סופיות, ובתגובה המוות עצמו מחליט לשבות. מיליוני אנשים נשארים תלויים בין חיים למוות, כשהקיסר מאבד שליטה, ונדרש להתמודד עם ההשלכות של תאוות השלטון שלו. כך הופכת האופרה המיוחדת הזו ליצירה שהיא משל נוקב וחתרני, המשלב סאטירה עוקצנית ואנושית, ומהווה דוגמה ייחודית של התנגדות אמנותית אמיצה, וכל זאת תחת אימי השלטון הנאצי בתקופת השואה, בתוך גטו צפוף ומזה רעב, שאיום ההשמדה עומד מעליו כצל כבד.

הקריאה החד משמעית נגד העריצות, נגד האלימות והזלזול בחיי אדם, היא קריאה הנשמעת גם כיום חשובה ובעלת משמעות עמוקה. העלילה מתרחשת באטלנטיס, ממלכה דמיונית. שם הקיסר Über (בגרמית "מעל הכל"), הוא ספק קריצה, ספק עקיצה להמנון של גרמניה הנאצית. קיסר זה הוא ללא ספק קריקטורה של אדולף היטלר. דמותו של הקיסר היא דמות ספק קומית ספק דרמתית, והיו גם שמצאו בה יסודות נשיים, מעין דמות קווירית, ברוח קריקטורות מסוג זה שהיו נפוצות בהצגות קברט מוזיקליים בערי מרכז אירופה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה.  כשהקיסר המטורף מחליט להילחם בכל העולם, ויוצא למלחמת שמד, בא מלאך המוות ו"שם לו רגל", ופותח בשביתה. מלאך המוות עומד בדרכן של ההוצאות להורג, והקיסר מסביר למלאך המוות, שבני האדם לא יכולים בלעדיו. מלאך המוות מסכים לסיים את השביתה בתנאי שהקיסר יהיה הראשון למות.

ויקטור אולמן בן למשפחה מומרת מצ'כיה, ניהל קריירה מוזיקלית מרשימה כפסנתרן, כמנצח אופרה וכמלחין, והשתקע בפראג. הוא הפך לאחת הדמויות המרכזיות בחיי האומנות והתרבות בגטו. הוא כתב ביקורות מוזיקליות, ארגן קונצרטים וחיבר יצירות רבות בגטו, עניין שהוא מדהים בפני עצמו – כיצד היו בידיו ההשראה והכוח הנפשי להמשיך וליצור? שש עשרה מהיצירות שחיבר בגטו שרדו, והגיעו לידינו במהלך השנים.  רק בגטו החל אולמן לשלב מוטיבים יהודיים במוסיקה שלו, ויש הטוענים שהזהות  המוזיקלית שאימץ בגטו משלבת בין שלל זהויותיו: איש רוח, בן לתרבות הגרמנית הגדולה של באך, בטהובן, מנדלסון, גיתה והיינה, כמו גם בן לקהילת האומנים הלאומית של צ'כיה, נאמן למורשתם של סמטנה ודבוז'ק. ומעל הכל הוא גילה בגטו את זהותו היהודית, ואף עסק בכמה מיצירותיו בעיבוד שירי עם יהודיים ותפילות , ובזמר העברי. את יצירותיו וכתביו שמר אולמן במזוודה, אותה מסר לפני גירושו לאושוויץ לספרן הגטו,פרופסור אמיל אוטיץ, אשר שרד את המלחמה
והמזוודה עימו. בהמשך התגלגל העזבון של ויקטור אולמן לאגודה האנטרופוסופית, עימה היו לו קשרים לפני המלחמה. אוטיץ העביר את העזבון בשלמותו אל ארכיון קרן פאול זאכר, בבאזל, שווייץ. החל משנות השישים המאוחרות, ובמיוחד החל משנות התשעים של המאה שעברה, הולכת ומתפתחת ההתעניינות במוזיקה של ויקטור אולמן. בשנים האחרונות זוכות יצירותיו לעדנה, ורבה ההוקרה לפועלו היוצר, לאישיותו הייחודית ולהתמודדות ההרואית שלו כאומן יוצר בימי המלחמה.

כותב התמליל לאופרה, פטר קין, היה אומן רב תחומי, צעיר בלמעלה מעשרים שנה מויקטור אולמן. קין ואולמן נפגשו בגטו וכתבו את האופרה, אותה החליטו להעלות בגטו כנגד כל הסיכויים. "בכל מקרה לא ישבנו ובכינו על נהרות בבל, חתירתנו לאומנות משולה לרצוננו לחיות", כתב אולמן, באחד ממאמריו ששרדו. בתוך הצפיפות של הגטו, עם הרעב, המוות, המחלות ועבודות הכפייה, הם החלו בחזרות במאי 1944 בהשתתפות מספר זמרים ונגנים מצומצם. באוגוסט 1944 קציני ס"ס הגיעו לחזרה של האופרה והודיעו כי היא לא תעלה. ב-16 באוקטובר נשלחו ויקטור אולמן ופטר קין לאושוויץ. אולמן נשלח לתאי הגזים מיד ולא ברור אם קין גם כן, או שנפטר לאחר מכן ממחלה. כל משתתפי האופרה, למעט זמר אחד, נספו גם הם.

שנים רבות האופרה נחשבה כאבודה. אך היא התגלתה בדרך נס. עותק של האופרה התגלגל לידיו של קרי וודוורד, מנהל תזמורת בריטית, בשרשרת של אירועים וצירופי מקרים המתוארים בסרט דוקומנטרי בשם "קיסר אטלנטיס" (במאי: סבסטיאן אלפי). בסרט מסופר כי וודוורד נעזר בין השאר במדיום (גם מלחינה ופסנתרנית) שהתמחתה בתקשור עם מלחינים מן העבר והעבירה לו הנחיות שקיבלה, לדבריה, מויקטור אולמן, לגבי הדרך הנכונה להציג את היצירה. האופרה הועלתה בבכורה באמסטרדם בשנת 1975 (לפני 50 שנה).

הפקת האופרה המוצגת בפסטיבל, מסתמכת על כתב היד המקורי של ויקטור אולמן, ומושרת לראשונה בשפה העברית. ניר כהן, המנהל האמנותי של ההפקה, ערך בעזרת כתב היד גרסה מצומצמת לאחד עשר נגנים. מטרתנו היא לשחזר את הגרסה המקורית שבוצעה בגטו, ולהנגיש את האופרה המיוחדת הזו לקהל הרחב.

ביום שני, 29 בדצמבר, 2025, בקונצרט של התזמורת הסימפונית ירושלים, תבוצענה עוד שתי יצירות של ויקטור אולמן, וזאת בפתיחת פסטיבל "פסנתרים" השניים עשר בתיאטרון ירושלים – קונצ'רטו לפסנתר, אשר חובר בחודשים הראשונים לכיבוש צ'כיה על ידי הנאצים, ופרק "ווריאציות על מגינה עברית" מן הסונטה השביעית לפסנתר, בגרסה חדשה לתזמורת גדולה. יצירה זו היא כנראה האחרונה שהצליח אולמן להשלים לפני שנשלח אל מותו באושוויץ.

יוצרי האופרה ויקטור אולמן ופטר קין נולדו באותו תאריך סמלי, 1 בינואר, בהפרש של עשרים ואחת שנים ביניהם. תוך כדי העבודה על האופרה, והחזרות לקראת הצגתה, הם נשלחו אל אושוויץ יחד בני משפחותיהם ועוד קבוצה גדולה של אומנים ואנשי רוח, ביניהם המוזיקאים שפעלו בגטו, הנס קראסה, פאבל האס וגדעון קליין.
לזכרם של ויקטור אולמן ופטר קין, יוצרי האופרה "קיסר אטלנטיס, ולזכר כל היוצרים היהודיים שנספו בשואה, מוקדש ביצוע האופרה בפסטיבל "צלילים במדבר" העשרים ושמונה. 

על משתתפי ההפקה:

בהפקה הנוכחית מוצגת האופרה, לראשונה בעברית, בתרגומו של הזמר אסף לויטין, ובגרסה מצומצמת לאחד עשר  נגנים מאת המנצח ניר כהן־שליט, המנהל המוסיקלי של פרויקט "אל תוך האור".
את הקונצרט יבצעו רביעיית כרמל ואנסמבל מיתר בניצוחו של ניר כהן־שליט. הזמרים והזמרות בהפקה הם טלי קצף – סופרן, רעות ונטוררו – מצו סופרן, יורי קיסין – בס, דניאל יאן פרוז'נסקי – טנור, וג׳וני בומבינו – בריטון.

ניר כהן־שליט, מנצח ומוסיקולוג רב תחומי. מוביל את "אל תוך האור" כמנהלו המוסיקלי מאז הקמתו. כמנצח, ניר עבד עם מרבית התזמורות וההרכבים בארץ, לרבות האופרה הישראלית, התזמורת הסימפונית ירושלים. והקאמרטה הישראלית ירושלים. הוא משנה למנהל האמנותי של פסטיבל פסנתרים ה-12 בתיאטרון ירושלים. כמוסיקולוג, קיבל את הדוקטורט שלו מאוניברסיטת ניו-יורק, והוא עוסק במחקרים רבים, החל מביצועים בגישה היסטורית, מוסיקה של מלחינים יהודים מתקופה השואה, ועד תיאוריה מוסיקלית והמחזמר האמריקאי. הוא מרבה ללמד ולהרצות, וכיום הוא עמית מחקר באוניברסיטה העברית.

רביעיית כרמל היא מההרכבים הקאמריים הוותיקים, הבולטים והרבגוניים בארץ. הרביעייה מופיעה בקונצרטים ובפסטיבלים ברחבי העולם, על במות יוקרתיות לרבות אולם הקרנגי בניו יורק. הרביעייה זכתה בתחרויות רבות, בפרסים ומלגות. מלחינים רבים כתבו יצירות עבורה, והיא מרבה לבצע ולהקליט מוזיקה ישראלית. רביעיית כרמל ייסדה את סדרת הקונצרטים המצליחה "מעבר לקשת" בהנחייתו של ויולן הרביעייה, פרופ׳ יואל גרינברג. לסדרה מנויים רבים ברחבי הארץ והיא זוכה לשבחים רבים מהביקורות והקהל.

פעילות רביעיית כרמל נתמכת ע"י מנהל התרבות במשרד התרבות והספורט.

אנסמבל מיתר הוא אחד ההרכבים המובילים והכוחות המרכזיים בתחום המוסיקה החדשה, מאז הקמתו בשנת 2004. האנסמבל התל-אביבי מופיע ברחבי העולם, וביצע בבכורה מעל 400 יצירות, בשיתוף פעולה עם חשובי המלחינים בני-זמננו ועל בימות פסטיבלים רבים. אנסמבל מיתר גם עוסק בפעילות חינוכית ענפה, בעיקר בתכנית 'תדרים' בשיתוף האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, ובפרוייקט CEME – פסטיבל וכתות אמן של מוסיקה חדשה.

פעילות האנסמבל נתמכת על ידי עיריית תל אביב ומנהל התרבות במשרד התרבות והספורט.

על פרויקט "אל תוך האור" 

השלטון הנאצי ושואת העם היהודי הובילו לקטיעה אכזרית של הקריירה המוזיקלית ואף של חייהם של מלחינים ומוזיקאים יהודים שחיו באירופה הכבושה. הם נאסרו, נרצחו או הוגלו. יצירותיהם נאסרו להשמעה כי תויגו כ"מושחתות מוסרית". על אף הניסיון הנאצי לאבד את היצירה היהודית המוזיקלית, יצירות רבות שרדו בכתובים ונמצאו בידי קרובים או בארכיונים. פרויקט "אל תוך האור" מציג מוזיקה שאבדה לעולם בשל המשטר הצורר. יצירות רבות התגלו מחדש בעשורים האחרונים וממשיכים להתגלות עד היום. הקונצרטים של הפרויקט נועדו לחגוג את המוזיקה האיכותית שהיוצרים הנרדפים כתבו, על ידי הבאתה  מחדש אל הבמה – אל תוך האור, וחשיפתה לקהל הרחב בארץ ובעולם.

פרויקט " אל תוך האור" – ביוזמתו ובניהולו של יעקב פישר, יו"ר עמותת "העולם המרהיב של מוזיקה יהודית", דואג להוציא את המוזיקה האבודה מן הארכיונים סביב לעולם ולהביאה אל הבמה בביצוע חי.

הפרויקט נתמך על ידי מנהל התרבות במשרד התרבות והספורט.

על המלחין ועל התמלילן של האופרה:

ויקטור אולמן (1944-1898), מלחין, פסנתרן ומנצח צ'כי-אוסטרי ממוצא פולני. נולד בתאריך 1 בינואר 1898 בטשן, צ'כיה, אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית, למשפחה יהודית מומרת. כשהיה בן אחת עשרה עברה משפחת אולמן לווינה, למד מוסיקה תיאורטית ופסנתר. הוא שירת קצרות במלחמת העולם הראשונה ולאחריה הלך ללמוד משפטים והלחנה. בשנת 1919 עבר לפראג והקדיש את עצמו למוסיקה, כששימש מנצח מקהלה ופסנתרן בחזרות. לאחר שנים של פעילות מוזיקלית ברחבי אירופה, חזר להתיישב בפראג בשנת 1933.

עם הכיבוש הנאצי בשנת 1939, הצליח אולמן להבריח שניים מילדיו לאנגליה בטרנספורט הילדים. בספטמבר 1942 גורש לטרזין יחד עם אשתו השלישית ובנם הקטן, והתאחד שם עם בנו הבכור. גם במחנה המשיך אולמן ליצור, וחלק מיצירותיו מתקופה זו נשמרו ומבוצעות עד היום. אולמן נרצח באושוויץ, מייד עם הגיעו למחנה.
באחרונה יצאה לאור בבוסטון ארה"ב ספרו של מרק לודוויג "רצינו לחיות: הביקורות המוזיקליות של ויקטור אולמן בטרזין":

Mark Ludwig, "Our Will to Live: The Terezín Music Critiques of Viktor Ullmann", Terezin Music Foundation, Steidl publication, 2022, Göttingen, Germany.

פטר קין (1944-1919), צייר, משורר, מחזאי וסופר צ'כי-יהודי. נולד בתאריך 1 בינואר 1919 בוורנסדורף שבגבול צ'כיה-גרמניה למשפחה יהודית. ב-1929 עברה משפחתו לעיר ברנו בצ'כיה. כישרונו האומנותי של קין התגלה בילדות. בגיל ארבע עשרה הוצגו ציוריו בתערוכה בעיר. סיים את לימודי התיכון בהצטיינות ולמד באוניברסיטת פראג לאומנויות יפות.
בשנת 1939 הורחק קין מהאוניברסיטה עקב החוקים האנטי-יהודיים והחל ללמד אומנות בקהילה היהודית. הוא ביקש לעלות לארץ ישראל אך לא קיבל את הסרטיפיקט המיוחל בשל מום בלב. בשנת 1940 התחתן עם אילזה סטרנסקי, שהייתה מבוגרת ממנו בארבע שנים. קין ניסה להגר עם משפחתו לארצות הברית ולטורקיה, אך מאמציו לא צלחו. נרצח באושוויץ.