המוזיקה הישראלית – תמונת מצב אופטימית – בעיצומה של שנת תשע"ג

 הקדמה – קיץ תשע"ג

בקיץ תשע"ג נשלמה מלאכת השיפוץ של היכל התרבות בתל-אביב. במקום בו עמד שנים מגרש חניה נחנכה הרחבה היפה של היכל התרבות ותיאטרון הבימה המחודשים, עטויה בגן נאה ובמזרקות. הקונצרטים הראשונים של התזמורת הפילהרמונית באולם המחודש גילו לקהל אקוסטיקה משופרת להפליא. המאזינים למופע המיוחד במלאות עשור למותו של הפזמונאי אהוד מנור, בניצוחו של אילן מוכיח, עם מיטב הזמרים הפופולאריים בארץ, כמו גם לקונצרט של הכנר יצחק פרלמן, אשר הפליא בנגינת הסונטות של בטהובן, פרנק וטרטיני עם הפסנתרן רוהן דה סילבה, נפעמו מן החוויה האקוסטית שנכונה להם בחללו של האולם הישן חדש. שמחתי לראות שהמבנה עצמו לא השתנה בחיצוניותו, ושמלאכת השימור נעשתה בקפידה. המראה הישן, המוכר ואהוב של ההיכל נשמר, אך לבש בגדי חג, ותוכו הביא בשורה חדשה.

כמה חודשים קודם לכן הסתיימה מלאכת הבנייה המחודשת של הקונסרבטוריון הישראלי תל-אביב, והבניין היפה ומאיר הפנים, הניצב לפני רחבה גדולה ומטופחת, פתח את שעריו המחודשים ברחוב שטריקר בפני מאות תלמידיו ומוריו. אנסמבל 'מיתר' מצא לו בבניין זה בית קבע, וביחד עם הקונסרבטוריון הקימו חבריו את המרכז למוזיקה עכשווית. במרכז זה התארחו השנה מלחינים צעירים ומבוגרים מן הארץ והעולם. בפרויקט 'תדרים', שסיכם את עונת תשע"ג, הוצגו יצירות רבות בביצועים מעולים של חברי האנסמבל. האנסמבל היטיב השנה לגוון את עשייתו האמנותית במופעים מתוקשרים ומוצלחים עם הזמרים מאיר בנאי, שלמה גרוניך, שלומי שבן וערן צור, שאף הגדיל לעשות והנציח את עבודתו המשותפת עם האנסמבל באלבום, שזכה לביקורות נלהבות ולקהל רב במופעי ההשקה, שפתחו את הקיץ.

בסיום שנת הלימודים תשע"ג, במסגרת פסטיבל ישראל, בוצעה האורטוריה 'תיקון חצות' של מרדכי סתר במסגרת קונצרט חגיגי בתיאטרון ירושלים על ידי התזמורת הסימפונית, המקהלה הקאמרית ומקהלת הסטודנטים  של האקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים בניצוחו של אורי סגל. הזמר הסולן במופע היה עפר כלף, שהביא אל היצירה סגנון שירה עממי תימני, כפי שהיה בעבודת המחול המקורית של שרה לוי תנאי, שעליה מבוססת יצירתו של סתר. אולם הנרי קראון בתיאטרון ירושלים היה צר מלהכיל את הקהל הרב והנרגש.

באותו קיץ השלימה תזמורת הסינפונייטה הישראלית באר-שבע את העונה הארבעים להיווסדה, ונפרדה ממאסטרו דורון סלומון, אשר ניהל את התזמורת ביד רמה ובכישרון רב כעשור. בסיום העונה ביצעה התזמורת בניצוחו של סלומון את האופרה 'הספר מסביליה' של רוסיני עם זמרי האופרה-סטודיו הצעירים של האופרה הישראלית החדשה, לצד שני ערבים של זמר עברי מעובד, הראשון משירי רחל שפירא והשני עם הזמרת חנה צח, היא אילנית, כחלק מסדרת 'שרים עם הסינפונייטה', אשר הציגה זו השנה השמינית את מיטב משוררי ומלחיני הזמר העברי בעיבודים סימפוניים חדשים, בשיתוף פעולה פורה עם תלמידי היצירה והזמרה באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים.

גם תזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית נפרדה ממנהלה האמנותי, ירון גוטפריד, שבלמעלה מעשר שנות עבודתו כמנהלה המוזיקאלי של התזמורת הצעיד אותה לפופולאריות חסרת תקדים, וזאת בזכות התוכנית הרב-תחומית שיצר. ירון גוטפריד נפרד מהתזמורת ומהקהל בקונצרט שכלל קונצ'רטו חדש שלו לשני כינורות, פנטסיה כוראלית לפסנתר, מקהלה, סולנים ותזמורת של בטהובן, והסימפוניה השנייה, 'שיר התהילה', למקהלות, סולנים ותזמורת של פליקס מנדלסון.

שני המנצחים הללו, דורון סלומון וירון גוטפריד מייצגים היטב את הגל החדש במוזיקה הקונצרטית הישראלית. שניהם חתרו לבניית קהלים חדשים לתזמורותיהם, שניהם זיהו את הצורך בפתיחת אולם הקונצרטים לסגנונות חדשים, למוזיקה ישראלית מקומית על שלל גווניה ואמירותיה כמו גם למוזיקה פופולארית מרחבי העולם.

בקיץ תשע"ג הופיעו באמפיתיאטרון של קיסריה שלמה ארצי, נגני וזמרי הפרויקט של עידן רייכל, אייל גולן, שלומי שבת, אביב גפן, אסף אבידן, מאור אדרי, משה פרץ, שרית חדד, דודו אהרון, להקת משינה, דיוויד ברוזה ורמי קליינשטיין משותף, יהודה פוליקר, ישי לוי ובנו שיר לוי וליאור נרקיס.

מופעים של מוזיקה ישראלית במגוון של סגנונות עם טובי היוצרים והמבצעים בארץ נערכו בקיץ תשע"ג בבריכת הסולטאן בירושלים, בגני יהושע, באצטדיון בלומפילד ובאולם נוקיה בתל-אביב, כמו גם בפארקים ברעננה, נתניה, חיפה, באר-שבע, אשדוד, עפולה ושוני. בכל אחד ממופעים אלה היו המתחמים מלאים עד אפס מקום.

בקיץ תשע"ג הגיעו ארצה אורחים רבים מחו"ל, ביניהם מישל לגראן, ברברה סטרייסנד, גל קוסטה וקליף ריצ'ארד, ועוד אמנים רבים אשר הביאו למופעים שלהם קהל עצום ורב.

בקיץ תשע"ג נערך חג המוזיקה הישראלית השישה עשר, ובו שניים עשר קונצרטים שונים בחיפה, תל-אביב, ירושלים ובאר-שבע, ובהם מיטב המוזיקה האמנותית בישראל, בין השאר אופרה של המלחין אבל ארליך,לציון עשור לפטירתו, ומבחר יצירות של מלחין השנה עדן פרטוש, שניהם מדור המייסדים של המוזיקה האמנותית בישראל, לצד מוזיקת ג'אז ישראלית של עופר פורטוגאלי וגורי אגמון, מוזיקה ערבית אמנותית בביצוע תזמורתו של ניזאר רדואן יחד עם הזמר והיוצר שלמה גרוניך, ויצירות של מלחינים בני כל הדורות, ביניהם עמוס אלקנה, עפר פלץ, גיל שוחט, אלכס וסרמן, הגר קדימה, איתן שטיינברג, אריק שפירא, מנחם ויזנברג, יוסף ברדנשווילי, קרל וולניאנסקי, ואף המלחין מיכאל דמיאן, אשר יצירתו 'גן שעשועים' זכתה בפרס ע"ש המלחין מרק קופיטמן, אשר הלך לעולמו בחורף תשע"ג.

עולם הפיוט זכה לעדנה גדולה בקיץ תשע"ג במגוון של מופעים של התזמורת האנדלוסית הקלאסית אשדוד והתזמורת האנדלוסית הים תיכונית אשקלון. מופעים של גדולי הפייטנים המרוקנים, לצידם של עוד רבים וטובים מבין חבריהם מעדות המזרח והמערב גם יחד, כולל חזנים ידועי שם הפכו את פסטיבלי הפיוט בירוחם ובירושלים לאירועים רבי משמעות, שסחפו אליהם מאזינים רבים מכל רחבי הארץ.

קיץ תשע"ג היה גם הקיץ של פסטיבל המוזיקה הקאמרית בגליל העליון, של פסטיבל הכלייזמרים בצפת, של לילה לבן בתל-אביב, של פסטיבל להקות רוק צעירות ברחוב סמילנסקי בבאר-שבע, של פסטיבל 'אינדי-נגב', 'פסטיבל התמר', פסטיבל הג'אז באילת, עוד ועוד אירועים מוזיקאליים בכל רחבי הארץ.

בתוך כל השפע הזה בולטת במיוחד 'תזמורת המהפכה'. כמה עשרות סטודנטים התקבצו יחדיו לתזמורת אשר שמה לה למטרה ביצוע של מוזיקה מקורית. הקבוצה, בהנהגתם של המנצח הצעיר רועי אופנהיים והמלחין והמעבד הצעיר זוהר שרון, בחרה בכינוי ייחודי זה – 'תזמורת מהפכה' – המייצג היטב את הקו המהפכני הרב-תחומי שמאפיין את עשייתה. בשנים 2006-2013 קיימה התזמורת סדרה ארוכה ונמשכת של ערבים בעיבודים סימפוניים עם זמרים כמו ירמי קפלן, דודו טאסה ואביתר בנאי, נינט טאייב ולהקות כמו ה'דג-נחש', כוכבי ג'אז מהסצנה הישראלית  הניו-יורקית, שני ערבים של יצירות מוזיקאליות המלוות סרטי אנימציה, וערב של מוזיקה וסקס שכלל פופ, קלאסי, אוונגארד, אתני וג'ז בפרץ חסר עקבות אך באיזון ובמוזיקאליות, בטעם טוב ובעיקר – במידה גדולה מאד של קומוניקטיביות שמשכה אליה קהל רב. התזמורת העלתה גם אופרה המבוססת על תסכית נשכח של יהודה עמיחי, שזכתה להדים נלהבים בקרב קהל גדול ומגוון ומופע לילדים 'פעימות' שממשיך 'לרוץ' ברחבי הארץ לצד מופע האנימציה השני, שלא יורד מהבמה. מזה שלוש שנים שהתזמורת מובילה את סדרת קונצרט-רוק במשכן לאמנויות הבמה בתל-אביב, ובמסגרתו סיימה את העונה במופע בלתי נשכח של הזמר והיוצר עברי לידר, שהביא את מיטב שיריו בעיבודים חדשים ללהקת רוק ותזמורת סימפונית פרי עטו של זוהר שרון.

'תזמורת המהפכה' מהווה בעיניי דוגמא מובהקת למתרחש במוזיקה בישראל של תחילת המאה העשרים ואחת. יש כאן ריבוי בלתי נתפס של עשייה קדחתנית וחיוניות רבה, העומד בסתירה דרמתית למצב המתוח מבחינה חברתית ופוליטית ולמחסור בתקציבים ציבוריים. כל כך מרובה המוזיקה הישראלית באמנים יוצרים ובאמנים מבצעים, בסגנונות ובכיוונים שונים של אמירות, שיקשה עליי לתאר את המהפכה הזו במאמר תמציתי אחד מבלי להחסיר כמה וכמה תופעות משמעותיות.

בפרספקטיבה שיש לנו כיום, לאחר למעלה ממאה שנות עשייה, מתבלטות מספר סוגות (ז'אנרים) מרכזיות במוזיקה הישראלית:

השיר והזמר הקשורים אף למחול, וכונו במהלך השנים זמר עברי וריקודי עם. ז'אנר זה התרחב עם השנים ונדד אל מחוזות הרוק והזמר המזרחי, שמכונה היום פופ מזרחי. הז'אנר התרחב כל כך עד שהפך להיות חזות הכל. כשאומרים מוזיקה ישראלית מתכוונים בעיקר אליו. ז'אנרים נוספים שהתפתחו מאד הם תרבות הפיוטים, שזוכה לפריחה גדולה מאד בימינו, הרוק והפופ החסידי ותחיית החזנות האשכנזית ומוזיקת הכליימר היהודית המסורתית, כמו גם הג'אז הישראלי שזוכה לעדנה גדולה, המוזיקה הקונצרטית, הרוק על ענפיו השונים, הפופ המערבי, הפופ הערבי והמוזיקה הערבית האמנותית. אנסה להתייחס בתמציתיות אל כמה מסוגות אלה.   

זמר עברי וריקודי עם

השיר הישראלי הפסבדו–עממי שהתפתח בישראל עוד במהלך המאה התשע-עשרה, כמו גם המחול הפסבדו-עממי, הם ז'אנרים ייחודיים, ומוערכים כיום מאד. כנסים רבים מוקדשים למה שנהוג לכנות 'זמר עברי' ו'ריקודי עם'. ישנם גם אירועים רבים מאד, פסטיבלים, תוכניות רדיו וטלביזיה, סדרות של הרצאות וקורסים בכל המכללות, האוניברסיטאות והאקדמיות, המוקדשים להם.  אפשר לומר בביטחון מסוים, אם כי בזהירות, כי נוצר קונצנזוס לגבי מידת האותנטיות של שני ז'אנרים אלה, אשר מהווים תרכובת מקומית, תוצאה של כור ההיתוך הממלכתי של ימי עיצובה וכינונה של התנועה הצינית ושל מדינת ישראל. המחקר המוסיקאלי והסוציולוגי בזמר העברי ובריקודי העם מגלה שפע של מקורות והשפעות ממזרח וממערב, ממה שכבר היה בארץ בתרבות המוזיקאלית הערבית, וממה שהביאו היהודים עימם מכל ארצות תפוצותיהם.

השפה העברית היא המלכה אשר מחברת את כל המורכבויות הללו של השפעות סגנוניות לכדי ממלכה תרבותית עשירה ומרשימה כל כך. העברית, קמה לתחייה כשפה מדוברת, נכתבת ונקראת. המוזיקאליות הייחודית לשפה זו, בהגהתה היהודית ספרדית יש לה השפעה מרחיקת לכת, ריתמית ומלודית על המוזיקה שנוצרה בישראל.

פיוטים, ג'אז, רוק ופופ, מוזיקה ערבית

לצד הז'אנר של הזמר העברי, שהוא בעצם שיר עם שנוצר באופן מלאכותי, יש מאין, במהלך כמה דורות, הלכו והתפתחו בארץ ז'אנרים נוספים, שהגיעו היום לשלב עיצובם וקבלתם בתרבות הישראלית החדשה. תרבות שירת הפיוטים, אשר נעשתה פופולארית מאד בשנים האחרונות, מחדשת את תרבות השירה והנגינה של עדות יהודיות שונות, הן בארצות המגרב, הן בארצות אגן הים התיכון, הן בארצות הפרת והחידקל, הן בתימן, והן בארצות מרכז ומזרח אירופה, תוך שהיא נותנת מקום של כבוד להיבט  הליטורגי של מוזיקה זו ולטקסטים מקראיים ופוסט-מקראיים. הזמר העברי השפיע מאד על הפופ הישראלי, על הג'אז ועל מוסיקת הרוק. את הנעשה בשנים האחרונות בז'אנרים מרכזיים אלה ניתן לתאר ככור היתוך חדש, לא אידיאולוגי ומלאכותי, אלא ספונטאני וטבעי, היוצר כל הזמן שילובים חדשים בין סגנונות שונים. זמרי פופ ורוק ונגני ג'אז ממזגים את המוזיקה המסורתית שהביאו ממשפחותיהם עם סכמות מערביות מקובלות, וכך הולך ונוצר בארץ סגנון ייחודי ומפתיע של מוזיקה שהיא ללא ספק אופיינית לישראל. לצד ההתפתחות הבלתי פוסקת ישנה גם הסתכלות אחורה, הנותנת מקום של כבוד לשירים שחוברו בדורות הקודמים. גרסאות כיסוי חדשות ונועזות לשירים אלה, לצד הופעות ואלבומים חדשים של יוצרים ותיקים מצטרפים לתמונה המורכבת. גם המוזיקה הערבית זוכה לעדנה. זמרים ויוצרים בערבית פועלים ומופיעים גם במגזר הערבי וגם במגזר היהודי. המחלקה למוזיקה ערבית באקדמיה בירושלים פתחה את שעריה בעשור האחרון לדור צעיר של מוזיקאים, הלומדים את המוזיקה הערבית לעומקה. התזמורות האנדלוסיות נותנות מקום של כבוד למוזיקה זו ומרבות לארח בתוכניותיהם את היוצרים והמבצעים הערבים לקול תשואות הקהל. בארץ פועלים עשרות הרכבים ותזמורות של מוזיקה ערבית מהצפון ועד הדרום, בהתלהבות ובהתמדה, שאין כמותם כיום במרבית ארצות ערב. ישראל הפכה לאחד המרכזים החשובים והחיוניים ביותר לפריחתה של מוזיקה זו.

אסיים את התיאור הקצר מאד של סוגות אלה בתיאור פריחתו של הפופ המזרחי בישראל של תחילת המילניום. המוזיקה שהחלה את דרכה בשנות השבעים, כמוזיקה של בני עדות המזרח, שינתה את פניה, והכניסה לתוכה השפעות מגוונות, הן של מוזיקה יוונית ותורכית, והן של מוזיקת הפופ האיטלקית והספרדית. הטקסטים הפשוטים והישירים בעברית מושרים על ידי זמרים ילידי הארץ, אשר מוסיפים למלודיה שפע של קישוטים וסלסולים, כמו גם רגעים של אילתור במסגרת של המוואל המזרחי. אלה שחוו בעבר קיפוח חברתי מצאו עצמם במרכז הקונסנזוס הישראלי. הזמרים איל גולן, שרית חדד, קובי פרץ, משה פרץ ודודו אהרון הם להערכתי הזמרים היחידים שמוכרים וידועים כיום לכל תושבי ישראל באשר הם, עשירים ועניים, ערבים ויהודים, בני כל הדתות. 'המוזיקה המזרחית', או 'מוזיקת קסטות' כפי שכונתה בראשית דרכה על שם הפורמט שבו הופצה רחוק מהמדיה הרשמית, הפכה לפופ המזרחי. לדעתי, מתוך ניסיון לבחון את התופעה בפרספקיטבה היסטורית, מוזיקה זו היא היא הפופ הישראלי האמיתי, זה שמבוסס על הנוסחה המסחרית שנמצאה לשלב את כל הניגודים שאתאר בהמשך מאמרי – שוליים ומרכז, מזרח ומערב, אינדיבידואליזם וקולקטיביזם.    

מוזיקה אמנותית

הזמר העברי, ריקודי העם, תרבות הפיוטים של כל עדות ישראל, כמו גם התפתחותם של פופ ושל רוק ישראלי עומדים ברקע להתפתחותה המרתקת לא פחות של המוזיקה האמנותית בארץ. מאז עלייתם ארצה של הקומפוזיטורים הראשונים בראשית המאה העשרים, ביניהם יואל אנגל, חנינה קרצ'בסקי, אברהם צבי אידלסון, אריך וולטר שטרנברג, מרק לברי, מנחם אבידום וחנוך יעקובי, לא פסקה העשייה בתחום זה, אשר זוכה למעט התייחסות של הממסד התרבותי והחינוכי בארץ. כמו בתולדותיו של השיר הישראלי, כך גם בתולדות המוזיקה האמנותית הובילו החיפושים בראשית הדרך למזיגה מלאכותית לפעמים בין חומרים עממיים מן המזרח לבין הטכניקה והצורה המערבית. שירי העדות ורעיונות מלודיים מן המזרח עמדו במרכז חיבורן של סונטות, סימפוניות, רביעיות כלי-קשת ואופרות, אשר חוברו על ידי האבות המייסדים של המוזיקה האמנותית.

בפרספקטיבה של למעלה מחמישים שנה בולטים בדור הראשון (המחצית הראשונה של המאה העשרים) בעיקר ארבעה קומפוזיטורים – אלכסנדר אוריה בוסקוביץ', המנסח הרהוט של עקרונות הסגנון המזרח ים-תיכוני, עדן פרטוש, יוצר רב-כשרון אשר עסק במגוון של סגנונות, שהיו כולם תוצאה של חיפוש אחר עיצוב שפה ישראלית ייחודית, מרדכי סתר, אשר הרגישות שלו לשפה העברית לצד ההקפדה על דרכי הביטוי הולידה שפה חסכונית ומקורית ופאול בן-חיים, אשר לא ניסח אידיאולוגיה כלשהי, אך בהיותו אמן ברוך כישרונות ורב השראה השאיר אחריו רשימה ארוכה ונכבדת של יצירות, אשר מהוות מקור לא אכזב של רפרטואר ישראלי. את האנטיתזה לתפיסה המקומית של ארבעה מלחינים אלה מייצג יותר מכל הקומפוזיטור יוסף טל, אשר בחל באמירה הפרטיקולארית, וראה בה תופעה פרובינציאלית ובעייתית. טל העדיף את השפות המודרניסטיות המערביות והלך שבי אחר הטכניקה הדודקפונית, הסגנונות הפוסט-סריאליים והמוזיקה האלקטרונית החדישה. מעט צעירים יותר, אך עדיין בני הדור הראשון, היו המלחינים אבל ארליך וחיים אלכסנדר, שניהם מורים ויוצרים כריזמטיים, אשר העמידו דורות רבים של תלמידים.

בדור השני (ילידי סוף שנות העשרים, השלושים והארבעים של המאה, אשר רובם יוצרים פעילים גם כיום) בלטו תלמידיהם של מלחיני דור המייסדים – צבי אבני, נעם שריף, יחזקאל בראון, עמי מעייני, בן-ציון אורגד, יעקב גלבוע ויצחק סדאי, אשר חיפשו לעצמם דרכי ביטוי עצמאיות, תוך התייחסות דו משמעית של כבוד לצד ביקורת למורשת המזרח ים-תיכונית של מוריהם. עוד הם מתלבטים בין הטונאליות לא-טונאליות, בין הפרטיקולאריות לבין האוניברסאליות, עלו ארצה במהלך סוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים מלחינים נוספים, ביניהם  סרג'יו נטרא,  אנדרה היידו, מרק קופיטמן, אהרון חרל"פ, ליאון שידלובסקי ושרה פייגין, אשר הביאו עימם רוח חדשה, שיש בה גם מודרניזם אמיץ וגם התייחסות למקום ולזמן. בדורות הבאים חלה התקרבות הדרגתית בין המוזיקאים העוסקים במוזיקה האמנותית הכתובה לאלה העוסקים במוזיקה הפופולארית ובג'אז. יוצרים של מוזיקה פופלארית, כמו יוני רכטר, שלמה גרוניך, שם-טוב לוי ומתי כספי כתבו אף הם מוזיקה סימפונית. להקות רוק וזמרי פופ החלו להופיע עם תזמורות סימפוניות, תוך שהם משתפים פעולה עם מבצעים ויוצרים מתחום המוזיקה האמנותית.

במקביל חדרו השפעות רבות של המוזיקה המזרחית, של תרבות הפיוטים, של המוזיקה הערבית, של הפופ ושל הרוק אל המוזיקה של יוצרים צעירים, בני הדור השלישי (ילידי שנות החמישים והשישים) כדוגמת משה זורמן, בטי אוליברו, רון ויידברג, אלה שריף, עודד זהבי, בעז בן-משה, מנחם ויזנברג, חיים פרמונט, אלה שריף, רונן שפירא, שרה שוהם ומיכאל וולפה (כותב שורות אלה). אל מול כיווני השפעה ומזיגה אלה הוצבה שוב אנטיתזה סגנונית, אשר בין מנהיגיה בלטו המלחינים דני יוהאס, מנחם צור, יוסי פלס, אריק שפירא, ולדימיר שקולניק ועודד אסף, שכל אחד מהם בדרכו ובסגנונו הייחודי מסתייג מהשפעות אלה ומבקר אותן. מלחינים בני הדור השלישי, ביניהם ציפי פליישר, הגר קדימה, ישראל שרון, ארי בן-שבתאי, אמנון וולמן, גדעון לבינסון, קרל וולניאנסקי, ינעם ליף, רחל גלעין וראובן סרוסי יצרו לסירוגין בשני הכיוונים ולא הביעו עמדה חד-משמעית בסוגיות האסתטיות הללו. כמה מלחינים אשר עזבו את הארץ ופועלים בהצלחה רבה בחו"ל ממשיכים לראות עצמם ביוצרים ישראליים ומקיימים דיאלוג עם המתרחש בארץ, הן מבחינה סגנונית ובעיקר מבחינה פוליטית, ביניהם בולטים שולמית רן, חיה צ'רנובין, יאן רזינסקי, אוזבאלדו גוליחוב ועפר בן אמוץ.

על קו התפר הכרונולוגי שבין הדור השלישי לדור הרביעי הופיעו כמה דמויות חדשות בעולם המוזיקה האמנותית בארץ. במהלך שנות התשעים עלו ארצה ממזרח אירופה מלחינים רבים, ביניהם פרץ אליהו, בנימין יוסופוב, ראובן קז'ילוטי ויוסף ברדנשווילי, אשר הביאו עימם מיומנות רבה, וסגנונות עזי ביטוי, תוך שהם מתייחסים באופן ישיר לחומרים העממיים של יהודי מזרח ברה"מ לשעבר ולמוזיקה הסובייטית הפוסט-רומנטית של זמנם. המלחין גיל שוחט, שהחל את פעילותו היוצרת בראשית שנות העשרים של חייו, הביא תנופה חדשה של עשייה. הוא הספיק לחבר במהלך כעשר שנים שתי אופרות, תשע סימפוניות, מספר ניכר של קונצ'רטים לסולנים ותזמורת ומוזיקה לתיאטרון, תוך שהוא משתף פעולה עם החשובים שבסופרים והמחזאים בארץ. בסגנונו הפוסט-רומנטי, ובנטייתו הטבעית לרוחב יריעה, לדרמתיות ולשפה מלודית וטונאלית, זכה גיל שוחט לאהדת הקהל ומרבית המבקרים, אך עורר מחלוקת נוקבת בקרב המלחינים הישראליים.

בדור הרביעי (ילידי שנות השבעים והשמונים), אשר נמצא בראשית דרכו מסתמנות באופן ברור אותן מגמות. מול הפוסט-מודרניזם האקלקטי והאפקטיבי של מלחינים כמו אבנר דורמן, גיל-עד הוכמן, עידו שירום, נורי יעקובי ואביה קופלמן, חי מאירזדה, אדיר לוי ונסים חליפה, אשר מתייחסים למציאות הפוליטית שמסביבם, משתמשים בטקסטים המקראיים ובמוזיקה הערבית, ולא מהססים להשתמש אף בסגנונות הרוק והפופ. לעומתם בולטת אסכולה צעירה ומודרניסטית המסתייגת באופן נחרץ ממה שעשוי להשתמע כפופוליזם, ביניהם איל אדלר, אראל פז, עמית גילוץ, גלעד רבינוביץ', אסף נוי, נורית יוגנד, יוני ניב, עפר פלץ וסיון כהן אליאס אשר משמרים בשפתם יסודות מודרניסטיים א-טונאליים. חלקם אף מפתחים את הטכניקות האלקטרו-אקוסטיות בכתיבתם. ניתן לסכם ולומר שהמוזיקה הקונצרטית האמנותית נפגשת עם המוזיקה הפופולארית, כמו גם עם הטכניקות המודרניסטיות המערביות, וכתוצאה ממפגשים אלה הולך ומתהווה סגנון חדש, המשלב סוגות שונות לכלל סגוה חדשה וייחודית.

רב-תחומיות בין אינדיבידואליזם לבין קולקטיביזם

כמו שכבר תיארתי נמצאת התרבות המוזיקאלית הישראלית בתהליך מואץ של מזיגה בין סגנונות וסוגות, בין הזמר, הפיוט, הרוק, הפופ והקונצרטנטי, כמו גם ההתייחסות ההולכת וגדלה למוזיקה הערבית. את כל אלה מייצג בין השאר שיתוף הפעולה בין בית הספר 'רימון', מוסד המתמחה בהוראת מוזיקה פופולארית וג'אז, לבין האקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים, אשר הקימו יחדיו מחלקה משותפת למוזיקה רב-תחומית. מבצעים ויוצרים רבים מצטרפים לתוכנית זו, ובכך מעידים על הצורך המשמעותי שיש ברכישת כלים מקצועיים הן בתחום המוזיקה הקונצרטית והן בתחומי המוזיקה הקלה והמזרחית. ניתן לומר בהכללה מסתכנת במקצת שהמוזיקאי הישראלי של היום איננו רק מבצע או רק יוצר, הוא לא רק קלאסי או רק מסחרי. יותר ויותר מתבהרת תמונה של מיזוג בין הכיוונים השונים. חלום כור ההיתוך של האבות המייסדים הולך וקורם עור וגידים. ישנה היום מוזיקה ישראלית ייחודית, או יותר נכון ישנם היום מספר סגנונות וסוגות הכלולים בהגדרה זו. המוזיקאים הישראליים מביאים עימם, כל אחד בדרכו, פתיחות סגנונית וסקרנות לשילובים חדשניים בין מזרח לבין מערב, בין קלאסי לבין פופ, בין ג'אז לבין מוזיקה כתובה, בין הרכבים קלאסיים-מערביים לבין הרכבים מזרחיים, בין כלי נגינה מסורתיים לבין הרכבים מוגברים ומוזיקה מוקלטת בטכנולוגיות חדישות. בתי ספר דומים המלמדים מוזיקה ברוח זו הם בית הספר 'הד' שהתרחב מאד ועבר מתל-אביב לקמפוס חדש בקריית אונו, ומספר בתי ספר פרטיים, המביאים עימם את בשורת הרב-תחומיות במוזיקה לכל רחבי הפריפריה.

לכל החיפושים הללו יש להוסיף עוד מגמה מרתקת שמאפיינת את היוצרים המוזיקאים בארץ כבר מהדור הראשון, וזוהי מגמת ההתגייסות לרעיונות רוחניים ופוליטיים. המוזיקאי הישראלי איננו מסוגל להישאר בדלת אמותיו. גם האינדיבידואליסט ביותר חש צורך להידרש למציאות שמסביבו. יצירות על החלום הציוני, על שברו, תפילות לשלום וקינות על המלחמות, מחאה על הפער הכלכלי והחברתי, שימוש בציטוטים מתוך שירים ופיוטים היוצרים סיפור בצלילים, הלחנת טקסטים המביעים את דעתו של היוצר על עניינים כאלה ואחרים, נובעים כולם מהצורך של האמן להתגייס ולהיות מעורב במתרחש מסביבו.

לצד המזיגה בין מזרח למערב בולטת אם כן המזיגה בין אינדיבידואליזם לקולקטיביזם.

המוזיקה הישראלית כוללת ז'אנרים רבים. תיארתי בקצרה בלבד את המוזיקה הערבית האמנותית, ולא נדרשתי כלל למוזיקת הכלי-זמר, המוזיקה הדתית החרדית – הן זו החסידית והן זו של הקהילות הליטאיות, כך גם המוזיקה של הקהילות הנוצריות בארץ, המוזיקה הבידואית, תרבות החזנות האשכנזית בליווי תזמורת. זהו ים רחב, מלא וגדוש. מעט מכל אלה יתוארו בהמשך בדוגמאות אקראיות שליקטתי מעולם העשייה המוזיקאלית הישראלית בשנים האחרונות.

אך לפני כן לא אוכל שלא להידרש לסוגיה נוספת ומבלבלת שמעסיקה את המוזיקאים הישראליים לא מעט. זוהי סוגיית המרכז מול השוליים, או בנוסח המקובל יותר, הלועזי, המיין-סטרים מול הפרינג'. אמנים רבים הפועלים בתחום הפופ הישראלי ובתחום הרוק נוהגים להשתמש במושגים אלה כדי לתאר את האמנים הבולטים והמצליחים להגיע אל המדיה ולמכור את המוזיקה שלהם אל מול האמנים הפועלים גם הם בשתי סוגות אלה, אך שיריהם שנשלחו אל המדיה (המכונית 'סינגלים') או אלבומיהם נדחו על ידי רשתות הרדיו והטלוויזיה המרכזיות, והם מוצאים עצמם על פי הבנתם בשוליים. לא אחת נלווים לתיאורים אלה היבטים חברתיים. האמנים היוצרים והמבצעים שלא 'הצליחו לפרוץ', כפי שמכונה ההצלחה להגיע למודעות ציבורית רחבה, טוענים, שעל אף שהמוזיקה שלהם בעלת פוטנציאל להצלחה מסחרית, יש מי שדואג לא לאפשר להם את ההזדמנות להיחשף במדיה, וזאת על מנת לשמור על מעמדם האיתן של האמנים אשר כבר פרצו את דרכם ומעמדם מבוסס. לעיתים אף נקשרים טעונים אלה למצבה של הפריפריה הגיאוגראפית, בעיקר העיירות שבנגב ובגליל, אל מול המרכז התל-אביבי. אל מול טיעונים אלה עומדת הגדרה אחרת לחלוטין של פריפריה ומרכז, זוה המגדירה סוגות מסויימות, כמו המוזיקה הקונצרטית, הג'אז והמוזיקה הערבית האמנותית, כסוגות פריפריאליות, הנדחות על ידי הסוגות המסחריות המקובלות. על פי הגדרה זו, אמן פופ שלא 'הצליח לפרוץ' הוא עדיין אמן הפועל במרכז, שיש לראות בו 'אמן מיין סטרים' שלא הצליח מסיבות שונות, שאינן נוגעות לשאלת הפריפריה מול המרכז. לעומת זאת גם יוצר ג'אז שנחשב לאמן איכותי ומעניין בקרב מביני הדבר בסצינת הג'אז הישראלית והעולמית, או חברו הקומפוזיטור הישראלי הפועל בתחום המוזיקה התזמורתית המודרנית, אשר זכה בפרסים בארץ ובעולם, שניהם הם אמנים פריפיאליים, שהצליחו מאד בשוליים בהם הם פועלים. אם אידרש לשתי ההגדרות השונות של מרכז מול פריפריה אומר שלדעתי שתיהן תקפות באותה מידה וחשובות מאד להבנת התהליכים המתרחשים כיום במוזיקה הישראלית. פסטיבל 'אינדי נגב', המקדיש עצמו ללהקות רוק ומוזיקת עולם הוא לפי הבנתי פסטיבל של סוגה מקובלת ומוכרת למרבית הציבור בישראל, המארח על בימתו להקות צעירות בראשית דרכן, שמרביתן עדיין לא זכו להכרה משמעותית במדיה ובתקשורת הכתובה. מנגד פסטיבל 'חג המוזיקה הישראלית' הנערך מידי שנה בכל רחבי הארץ, המוקדש בעיקר למוזיקה הישראלית האמנותית, הוא אמנם פסטיבל חשוב הממומן על ידי משרד התרבות, אלא שהסוגה בה הוא עוסק, בעיקר המוזיקה הקאמרית והסימפונית שנכתבה ונכתבת בישראל, היא סוגה הידועה למתי מעט בישראל של היום. הדיון נסוב בעצם על שאלת האיכות, ומשמעותה בבואנו לבדוק את מידת התקבלותה של המוזיקה על ההמונים. אל מול מושג האיכות, אותה קשה מאד להגדיר בפרמטרים סדורית ומקובלים, על אף שאין ויכוח לגבי הנחיצות שבקיומה, ניצב מושג שדה היצור התעשייתי של המוזיקה, הנוגע למידת ההתקבלות המסחרית של היצירה האינדיבידואלית, או של הסוגה הסגנונית. אמני הפופ המזרחי לא יוכלו לטעון היום שאינם ידועים ואינם מקובלים בציבוריות הישראלית, שכן הצלחתם בשדה היצור התעשייתי היא דרמתית, ובכל זאת עדיין מתקיים ויכוח ער לגבי איכותה של המוזיקה שלהם, ורבים מהם מרגישים עצמם אמנים פריפריאליים, אפילו מקופחים. לעומתם ישנם לא מעט יוצרי ג'אז ישראליים, שהצלחתם בשדה היצור התעשייתי איננה משמעותית דיה, ובכל זאת לתחושתם הם אמני המרכז, היוצרים מוזיקה איכותית וגבוהה, שזוכה להכרה ולהוקרה בקרב חוגי הג'אז בארץ ובניו-יורק, ועיקר טענתם תהיה על כן, שלא זכו לתמיכה משמעותית של הממסד, מן ההיבטים של חשיפה במדיה כמו גם של חינוך מוזיקאלי שייתן כלים להבנת המוזיקה שלהם.

הרחבתי בסוגיה זו, שכן היא לדעתי עקרונית גם בבואנו לבחון את התופעה של מזרח ומערב במוזיקה הישראלית. לא אחת מתערבבים מושגים אלה זה בזה. המזרח מייצג את הפריפריה והמערב את המרכז, אלא שבפועל ישנה מוזיקה איכותית שעיקר השפעתה היא מזרחית, הכלולה בסוגה נדחית, בעוד שיש לא מעט מוזיקה מסחרית, שעיקר ההשפעות עליה הן מערביות.

אסכם ואומר שהרב-תחומיות, הנוכחת היום בכל הסגנונות והסוגות של המוזיקה בישראל, כמו גם המתח המתמיד שבין האידיבידואליזם לקולקטיביזם, נובעים בעצם מן הדיון הקבוע לגבי הגדרת זהותה של המוזיקה הישראלית. בדיון מורכב וכמעט בלתי אפשרי זה, מודגשים לא אחת סוגיית המתח בין מרכז לשוליים, הן גיאוגראפיים והן תרבותיים, וסוגיית המזיגה שבין המזרח למערב. כל אלה חשובים ועקרוניים בהבנת המציאות התוססת כל כך, המלאה רגשות, מלאה רעיונות וכוחות יצירה. להערכתי, ולו רק על פי התרשמותי ארוכת השנים מהאזנה לחומרים הכתובים והמוקלטים שמגיעים אליי בדאר הרגיל והאלקטרוני, אנו חיים במציאות שבה נולדים מידי שבוע כחמישה אלבומים חדשים של רוק ופופ, אלבום אחד לפחות של ג'אז, אלבום אחד לפחות של שירים בערבית, אלבום אחד לפחות של מוזיקת עולם ולא פחות משלוש יצירות קונצרטיות אמנותיות חדשות. ועוד לא הזכרתי את כל אלבומי הפיוטים, החזנות ומוזיקת הריקודים החרדית אליהם אני נחשף מידי שבוע. הרב-תחומיות מסייעת לסוגות לא פופולאריות בטשטוש הזהות וכתוצאה מכך מעלה במעט את הסיכוי לחשיפה תקשורתית, בעוד שלסוגות הפופולאריות היא מסייעת להיפתח אל מחוזות ביטוי חדשים ואל טכניקות וסגנונות אמנותיים, הנחשבים לאיכותיים יותר.                                                          החיבור בין מזרח למערב מסייע אם כן למוזיקאים הישראליים בחיבור שבין האינדיבידואלי לבין הקולקטיבי, כשביטוי אישי המחבר בין מזרח למערב מבטא, מעצם הווייתו, את ההתגייסות של היחיד, ועונה על הצורך שלו להיות מעורב במציאות החברתית והפוליטית שמסביבו.               

אירועים מייצגים בשנים האחרונות

בראשית מאמר זה תיארתי כמה אירועים מוזיקאליים, שהתרחשו ברובם בקיץ תשע"ג. אידרש בסיום מאמרי לכמה מן היצירות המוזיקאליות, שנוצרו בישראל במהלך תש"ע- תשע"ג (2010-2013).         נראה לי כי בתיאור תמציתי של יצירות אלה, אותן בחרתי באופן אקראי ואסוציאטיבי, מתוך הריבוי העצום אליו נחשפתי, נקבל תמונה מייצגת למדיי של התהליכים שתיארתי.

• בשנת 2010 הוצגה בבכורה האופרה 'הילד חולם' של גיל שוחט על פי המחזה של חנוך לוין. היצירה זכתה לחשיפה ציבורית גדולה, וקהל רב גדש את אולם האופרה הישראלית החדשה בתל-אביב. שוחט בחר לבטא עצמו בסגנון ניאו רומנטי, רב השפעות, ובכך הציג פרשנות דרמתית מאד לטקסט של לוין. הביקורות היו חלוקות, אך הקהל הגיב בתשואות רמות. גיל שוחט מייצג היטב את הרצון של המלחינים האמנותיים לצאת מן הבועה האקדמית אל מרחבי התודעה הישראלית. בשנים 2011-2013 השתתף במגוון רחב של תוכניות רדיו וטלוויזיה, ביניהן סדרה של תוכניות בערוץ הראשון המוקדשת ליצירות תזמורתיות של סוף הרומנטיקה ותחילת המאה העשרים, מרביתן סוויטות לבאלט. בסדרה זו ניצח שוחט על התזמורת הסימפונית ירושלים, ראיין את נגניה, נתן רקע על היצירה והיוצרים, לצד חוקרים ואנשי רוח, הנוגעים לכל אחת מהיצירות, ביניהן 'פטרושקה' של סטרבינסקי, 'שחרזדה' של רימסקי קורסקוב ו'דפניס וכלויה' של ראוול. שוחט אף יזם מופעים עם זמרים פופולאריים, ביניהם הראל סקעת ומרינה מקסימיליאן, בוגרי תוכניות 'כוכב נולד' הראשונות, והזמרת הותיקה נורית גלרון.
• בשנת 2011 הלכו לעולמם שני יוצרים, מהוותיקים והמרכזייים במוזיקה הקונצרטית בארץ. פרופ' חיים אלכסנדר, שהתקרב אל שנתו התשעים ושמונה, היה מדור המייסדים. פרופ' מרק קופיטמן, שעלה ארצה מברה"מ לשעבר, נפטר בגיל שמונים ושתיים. שניהם, כל אחד בדרכו, חיפשו דרך לשלב בשפתם המוזיקאלית את הטכניקות המודרניסטיות המערביות, בשורשים העממיים היהודיים והמקומיים. שניהם היו מורים נערצים באקדמיה הירושלמית, ודורות של מוזיקאים התחנכו על ברכיהם. לאחר מותם בוצעו מספר יצירות שלהם על ידי מיטב המבצעים. 'המחולות הישראליים' של חיים אלכסנדר בוצעו בפסטיבל ישראל בקיץ 2012, על ידי התזמורת הסימפונית של האקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים בניצוחו של איתן גלוברזון. 'זכרונות', יצירתו הנועזת והמוערכת מאד של מרק קופיטמן בוצעה על ידי התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוחו של המנצח הצעיר עומר ולבר, יחד עם הזמרת מורין נהדר, אחת מחלוצות הזימרה האתנית בארץ והראשונה שהביאה אל קידמת הבמה את השירה העממית הפרסית.
• בשנת 2011 הוציאה הזמרת ריטה את אלבומה 'השמחות שלי', שכולו שירה עממית פרסית. לדבריה הפרויקט פרץ מתוכה, ורק כשהשלימה את הכנתו של האלבום כולו הבינה עד כמה הייתה זקוקה לו. החיבור שלה למוזיקה הפרסית מושרש בנשמתה, והוא שימש לה קרקע פוריה לאלבום חשוב וייחודי. ריטה, ילידת טהראן, עלתה ארצה עם משפחתה בגיל שמונה. היא זכרה את השירים מילדותה, בעיקר בזכות אימה שהיטיבה לשיר את השירים לבנותיה. את האלבום הפיקו בעבור ריטה עמי רייס ורן אלמליח מלהקת 'כנסיית השכל', אשר עבדו עם ריטה עוד קודם לכן על השיר 'די לכאב', המבוסס אף הוא על לחן פרסי ששמעה בבית הוריה.
• בשנת 2011 יצא לאור האלבום 'דודו טסה והכווייתים', של הזמר והיוצר דודו טסה, המורכב כולו מחומרים של סבו ואחי סבו, דאוד וסאלח אל כוויתי. על האלבום החל טסה לעבוד כעשור לפני יציאתו, כשהתבקש לבצע את השיר "פוג אל נאחל" לפסקול הסרט "סוף העולם שמאלה". לאחר מכל החל טסה באיסוף חומרים ועיבודם לאלבום מוזיקלי המשלב את המוזיקה העיראקית של סבו ואחיו עם מוזיקת רוק ומוזיקה אלקטרונית המאפיינות את סגנונו האישי. באלבום נכללות הקלטות ישנות של האחים אל כוויתי ותזמורתם. לצד טסה עצמו השתתפו באלבום ברי סחרוף, יהודית רביץ וכרמלה טסה, אמו של דודו ובתו של דאוד אל כוויתי, ששרו גם הם בערבית.
• בשנת 2011 יצא אלבומו של הזמר והיוצר מאיר בנאי 'כמו אגם רוגע', המבוסס על הופעותיו החיות, ובו בעיקר שירים מאלבומו 'שמע קולי', המבוססים על הפיוט העברי של ימי הביניים, פרי עטם של שלום שבזי, משה אבן עזרא, אברהם אבן עזרא ואחרים. בולט במיוחד באלבום השיר 'שלום לך דודי' של שלמה אבן גבירול, שהותאם ללחן של מוחמד וואהבי.

• אחד היוצרים המשמעותיים הראשונים שעסקו בעשור האחרון בשירת ימי הביניים הוא הזמר ויוצר הרוק הותיק והמוערך ברי סחרוף. אלבומו 'אדומי השפתות', אותו הפיק יחד עם המוזיקאי רע מוכיח, בנו של אילן מוכיח שכבר הוזכר, מוקדש כולו לשירתו של שלמה אבן גבירול. האלבום יצא לאור בשנת 2009, ומאז המשיך סחרוף לעסוק בפיוט, ובמיוחד בשירתו של רבי ישראל נג'ארה. כל אלה השאירו חותם גם על האלבום 'אתה נמצא כאן' משנת 2011, כמו גם על הופעותיו הרבות ברחבי הארץ ובעולם.
• בהמשך לתיאור אלבומו של מאיר בנאי חשוב לציין שהעניין בטקסטים של פיוטים ותפילות הולך וגדל בעשור האחרון. אזכיר רק כמה מן האלבומים שזכו לתהודה ציבורית בשנים האחרונות:
• האלבום 'פתח לנו שער' של הזמר ששי קשת, המוקדש לאוצר התפילה היהודית האשכנזית, יצא בשנת 2009, והקדים מסע הופעות ארוך ומוצלח בכל רחבי הארץ, הנמשך בעצם ימי כתיבת המאמר.
• האלבום 'לילה כיום יאיר' של אבייתר בנאי, אחיו של מאיר בנאי, יצא לאור בשנת 2009. אלבום זה מתאר את תהליך התקרבותו לדת. בשיר 'אורייתא' מספר בנאי על ההתחברות שלו עם התורה. בשיר 'אבא' המוקדש לאביו, אפשר למצוא גם רובד נוסף, המכוון אל בורא עולם. שיר הנושא, 'לילה כיום יאיר' מספר על הקושי בקיום מצוות. מרבית שירי האלבום לקוחים מספרי תהילים ושיר השירים.
• אלבום הזהב 'בשירי יהודה הלוי' של הזמרת והיוצרת אתי אנקרי משנת 2009, מוקדש כולו למילות פיוטיו של הפרשן והמשורר הגדול של תור הזהב של ספרד בהלחנתה המקורית. גם אלבומה 'הניגון שלך' משנת 2012 עוסק ברובו בחווייה הדתית רוחנית, אלא שהפעם המילים הם שלה, תוך שימוש רב בציטוטים ובהקשרים הנוגעים לעולם הפילה והפיוט.
• שני יוצרים מיוחדים בתחום זה אשר נגעו בלבבות רבים בשנים האחרונות הם אהרון רזאל ויונתן רזאל. שניהם מוזיקאים בעלי חינוך קלאסי, פסנתרנים מחוננים ומלחינים אמנותיים, תלמידיהם של הפסנתרן בנימין אורן ושל המלחין אנדרה היידו, אשר חזרו בתשובה וחיים בירושלים. אהרון ויונתן הם אחים, אך עבודתם אינדיבידואלית וסגנונם שונה. אהרון רזאל הקדים את יונתן בהליכה אל עולם המוזיקה הפופולארית. הוא כותב לחנים בסגנון הרוק-ג'אז והפולק האמריקני, ומילות שיריו כולן מהתפילה או מעין תפילות חדשות פרי עטו. בין השנים 2011-2013 הוציא אהרון רזאל שלושה אלבומים מצליחים ביותר – 'מה עשית היום, 'משלוח מנגינות לפורים' והאלבום 'קבעתי את מושבי', אלבומו האחרון לפי שעה, אשר הצליח בצורה יוצאת דופן וזוכה לקהלים רחבים הן במגזר הדתי לאומי, הן במגזר החרדי והן במגזר החילוני מסורתי. הופעותיו ברחבי הארץ רבות מאד, והוא נחשב לכוכב של ממש בתחום הרוק הדתי. יונתן רזאל הלך לכיוונים מורכבים יותר מבחינה מוזיקאלית, תוך שהוא נוגע גם בג'אז ובקלאסי. עד כה הוציא שני אלבומים מצליחים ביותר, ואף הקליט גרסה מחודשת משלו, לשיר 'עוד יום' של רחל שפירא ומתי כספי, שזכתה לתהודה גדולה. אלבומו השני והאחרון לפי שעה, 'בין הצלילים' משנת 2012, בהפקתו המוזיקאלית של אבייתר בנאי, שכבר הוזכר קודם לכן, זכה לשבחים חסרי תקדים בביקורת, ולתהודה ציבורית גדולה. הופעותיו הרבות של יונתן רזאל כוללות גם שירים של הרב שלמה קרליבך, ולחנים מקוריים משלו לתפילות. הביצוע המשותף שלו ושל הפייטן יעקב שוואקי לפיוט 'והיא שעמדה' בקיסריה זכה למספר שיא של למעלה ממיליון צפיות באתר יוטיוב.
• ואם הזכרתי את אהרון ויונתן רזאל, אשר באו מעולם המוזיקה הקלאסית ופנו אל עולם הרוק הדתי, חשוב לי לספר על מורם, המלחין אנדרה היידו, אשר במהלך העשור השני של המאה העשרים ואחת מיקם עצמו על קו התפר שבין הקלאסי לעממי, בשלוש יצירות משותפות עם חבריו לאנסמבל 'האומן ח"י' הירושלמי. בשנת 2004 השלים את 'קולמוס הנפש', המוקדש לנעימות חב"ד. בשנת 2007 השלים את 'מגדל פורח באוויר', שכולו משניות בלחניו המקוריים. בשנת 2011 השלים את 'רזא דשבתא', מופע המוקדש לניגוני שבת בלחנים מסורתיים ומקוריים. מופעים אלה, אשר הונצחו אף באלבומים, זכו להצלחה רבה יחסית ליצירות אחרות של המלחין, וחשפו את עשייתו אמנותית בפני קהלים חדשים. חברי האנסמבל, כולם צעירים מימנו בשנים רבות, ונמנים ברובם על תלמידיו, היו שותפים מלאים לעיבודים ולעיצובו של כל אחד מן המופעים.
• אלבומו של שלמה גרוניך 'מסע אל המקורות' משנת 2008, המוקדש לטקסטים מן התפילה בלחניו המקוריים ובלחנים מסורתיים, ובעיבודיו המקוריים של גרוניך להרכב גדול של להקת רוק, כלי-קשת וכלי נגינה אתניים, פתח מסע ארוך של הופעות בכל רחבי הארץ.
• שלמה גרוניך המשיך ליצור בקדחתנות. בשנת 2013 הוציא לאור את אלבומו החדש 'אחרי הכל'. את תהליך כתיבת והפקת שירי האלבום ליווה אמן סרטי האנימציה פבלו פרלטה, אשר עלה ארצה מארגנטינה זמן קצר לפני תחילת ההפקה. הוא יצר רצף של סרטים, היוצרים סדרת קומיקס, המלווה את האלבום כולו. גרוניך עצמו רואה באלבום זה ציון דרך, 'התגלמות ההבשלה וההתבגרות המוזיקאלית והאישית' שלו. שיר הנושא של האלבום 'בנאליה לפני שקיעה', פרי שיתוף פעולה עם יהלי סובול, שחיבר את המילים, ואייל מזיג, שחיבר את הלחן, ומלווה את גרוניך בהופעותיו בשנים האחרונות, זכה לתהודה משמעותית במדיה ולעשרות אלפי צפיות באתר יוטיוב.

• בשנת 2011 יצא אלבומה של אחינועם ניני 'ארץ שיר', המוקדש לזמר העברי הקלאסי בעיבודים לתזמורת סימפונית שחיבר עבורה במיוחד אילן מוכיח, שכבר הוזכר, בשיתוף פעולה עם הגיטריסט והשותף הקבוע שלה ליצירה, הגיטריסט גיל דור. אלבום זה הוקלט בליווי מקצועי ומרגש של התזמורת הסימפונית ירושלים, והצלחתו הובילה לרצף של קונצרטים חיים של המופע, המכיל מבחר ייחודי של שירים פרי עטם של סשה ארגוב, משה וילנסקי, דוד זהבי, מרדכי זעירא ועוד רבים וטובים מבין חלוצי הזמר העברי. עיבוד שזכה לתהודה מיוחדת חיבר בין 'היו לילות' המיתולוגי של נתן אלתרמן ומרדכי זעירא ללחן חדש של אחינועם ניני לשיר 'אשתו' של רחל, לחן שהותאם ללחנו של זעירא. כך נולד חיבור מרגש בין שני הטקסטים, שהניב דיון ער לגבי המשמעות המקורית של כל אחד מן השירים.

• בשנת 2011 יצא אלבומו של יהודה פוליקר 'כל דבר מזכיר לי'. אלבום זה מבוסס ברובו על שירים מתורגמים מיוונית. את השירים תרגם פוליקר עצמו, בעזרתה של צרויה להב. את שיר הנושא של האלבום, 'כל דבר מזכיר לי', שר פוליקר הן ביוונית בדואט עם הזמרת חאריס אלקסיו והן בעברית. באלבום נכללו גם שני לחנים מקוריים של פוליקר: "אושר" למילים של צרויה להב, ו'קצר פה האביב' לפי שיר שחיבר הסופר דוד גרוסמן לזכר בנו שנפל במלחמת לבנון השנייה. גם שני הסינגלים שקדמו לאלבום – 'גברים קשוחים' ו'פומה פומה', זכו להצלחה גדולה במדיה. זמן קצר לאחר אלבום זה, בשנת 2012, הוציא פוליקר לאור אלבום נוסף, 'גקו ויהודה פוליקר', המבוסס על הקלטות של אביו, ג'קו, אשר הלך בינתיים לעולמו. פוליקר ערך את ההקלטות, עיבד אותן והוציא אלבום יוצא דופן, מרביתו בשפת הלאדינו. רגע מרגש באלבום הוא הקלטתו של האב המספר את סיפור ילדותו, נעוריו ובחרותו ביוון של מלחמת האזרחים והשואה.
• שנת 2011 היא גם שנת יציאתו לאור של 'ילדת טבע' – אלבומה יוצא הדופן של הזמרת הויוצרת הוותיקה חווה אלברשטיין, המורכב משירים ומקטעי קריאה קצרים שכתבה סבינה מסג לילדים ומבוגרים כאחד. באלבום משתתף בשירה בחלק מהשירים גם נכדה של אלברשטיין איתי אנג'ל. שנתיים לאחר מכן, באפריל 2013, הוציאה חווה אלברשטיין את האלבום 'ואיך אצלך', אשר זכה להצלחה חסרת תקדים, והוכתר כאלבום זהב. את האלבום הפיק תמיר מוסקט, חבר להקת 'בלקן ביט בוקס', מפיק של יוצרים וזמרים בני הדור הצעיר כמו תומר יוסף, אסף אבידן, אפרת גוש ולהקת הבילויים. שיתוף הפעולה הניב עיבודים עשירים בהרמוניה ובתזמור, החזיר את הזמרת אל קולה הערב הזכור לנו מן העשורים הראשונים של עבודתה, וזאת מבלי לוותר על אמירה ישירה ונוקבת לגבי המציאות הישראלית.
• 'כוכב נולד', תוכנית הריאליטי הוותיקה של חברת 'טדי הפקות', אשר יצאה לדרך בשנת 2003, ואשר הביאה אל מרכז הבמה מספר זמרים וזמרות, רובם דווקא מבין הזוכים במקום השני בתוכנית, הגיעה כבר בשנת 2011 למשבר באחוזי הצפיה, והייתה תחושה שהפורמט של התוכנית לא מצליח להתחדש ולעניין. חברת ההפקות פנתה לפורמטים חדשים. התוכנית 'בית הספר למוזיקה' הביאה אל המרקע ילדים מוכשרים מכל קצווי הארץ, שהוכנו על ידי זמרים בעלי שם, ביניהם מתי כספי, יהורם גאון, משה פרץ וקרן פלס, ואשר שרו ממיטב הזמר העברי והרוק הישראלי. מפיקי התוכנית הבטיחו כי אכן מדובר בבית ספר, ושהילדים המשתתפים בתוכנית יזכו לשיעורי המשך לאחר התוכנית, מה שאכן מתקיים, ומייחד את התכנית, כמיזם שאיננו רק תכנית בידור אלא באמת מעין בית-ספר, כמרומז בשמה. תוכנית 'דה וויוס', המבוססת על פורמט אמריקני מצליח, נתווספה אף היא לתוכניות המציאות העוסקות בזימרה של הערוץ השני. מן התוכנית השנייה יצאה זוכה מפתיעה, הזמרת הערביה לינה מחול, אשר השתלבה מאז זכייתה במופעים רבים ברחבי הארץ, בין השאר במופע של שלומי שבת בקיסריה בתחילת קיץ 2013. על אף הביקורת הציבורית שהוטחה בשלוש התוכניות – 'כוכב נולד', 'בית ספר למוסיקה' ו'דה וויוס' –  לא ניתן להתכחש למספר עובדות חשובות. תוכניות אלה העלו אל מרכז הבמה זמרים וזמרות אלמוניים, שבאופן רגיל לא היו כנראה מצליחים להגיע למודעות ציבורית משמעותית. תוכניות אלה החזירו אל הזיכרון הקולקטיבי הישראלי שירים נשכחים רבים, ויצרו הרבדה תרבותית, כאשר שירים פרי עטם של דוד זהבי, מרדכי זעירא, משה וילנסקי, סשה ארגוב, נעמי שמר, יאיר רוזנבלום ועוד מחברים חשובים, זכו לעדנה מחודשת בעיבודים ובביצועים מרגשים. תוכניות אלה גם החזירו אל בתי הספר היסודיים והתיכוניים את המודעות בחשיבותם של הזמר העברי ושל הרוק הישראלי בחינוך. האפשרות ליצירת שיח פורה על הזהות ועל חוויית הישראליות בעזרת הטקסטים והלחנים של שירים שחוברו בארץ הביאה לרנסנס של ממש של הוראת הזימרה בבתי הספר. שיעורים במוסיקה, הקמתן של מקהלות ילדים, יוזמות להוראת נגינה בבתי הספר היסודיים, כמו הרחבתן של מגמות למוזיקה בבתי הספר התיכון – כל אלה הן תופעות מפתיעות, שנולדו ללא ספק גם, ואולי בעיקר בגלל תוכניות הריאליטי הללו.

• זמרת ערביה נוספת שזכתה לחשיפה ציבורית משמעותית בזכות תוכניות אלה היא מרים טוקאן, שהשתתפה בתכנית 'כוכב נולד' החמישית, בשנת 2007. הופעותיה במהלך השנים 2011-2013 עם הרכב גדול של נגנים זכה להצלחה גדולה. תכניותיה כוללות עיבודים חדשים ופרשנויות מפתיעות לשירים בעברית ובערבית, והיא מחפשת דרכים לחבר בין סגנונות ובין לשונות באופן שנוגע בלבבות רבים.
• להקת 'כנסיית השכל', שחבריה כבר הוזכרו קודם לכן בהקשר לאלבום 'שמחות' של ריטה, שיתפה פעולה עם התזמורת האנדלוסית אשקלון ומנצחה, נגן המנדולינה והמעבד תום כהן. שיריה של הלהקה הוותיקה, שהחלה את דרכה בעיר שדרות, הותאמו לסגנון התזמורת הערבית, ובחלק מהשירים אף צוטטו קטעים אינסטרומנטאליים מתוך שירים של עבדול ווהאב ופיירוז. שיתוף הפעולה הוליד מופעים מוצלחים רבים, ובשנת 2013 יצא אלבומה השמיני של הלהקה, 'הבית כה רחוק', ביחד עם התזמורת האנדלוסית אשקלון, ובו שניים עשר שירים, אחד מהם בערבית מרוקנית עם ריימונד אבקסיס, ואף שיר בערבית.
• שיתוף פעולה דומה מקיימת התזמורת האנדלוסית אשדוד ומנצחה נגן המנדולינה והמעבד שמואל אלבז עם הזמרים אהוד בנאי ועמיר בניון, אשר מופיעים עם שיריהם לצד הפייטנים ליאור אלמליח, מני כהן והרב חיים לוק. בשנת 2013 יצאו עמיר בניון והתזמורת לסדרה של מופעים משותפים בכל רחבי הארץ, ובהם ניתן מקום מיוחד לאלבומו האחרון משנת 2013, 'שירי ארץ אהבה', שמוקדש ללחנים ולטקסטים מאוצר הזמר העברי, בעיבוד חדש, בהשראת שיתוף הפעולה בין הזמר לתזמורת. בין השירים באלבום חשוב למנות את 'משירי ארץ אהבתי' של לאה גולדברג ודפנה אילת, את 'נאסף תשרי' של נתן יונתן וצביקה פיק, את 'פגישה לאין קץ' של נתן אלתרמן ונעמי שמר ואף את 'שדות גולדברג' של מאיר אריאל, ואת 'אל בורות המים' של נעמי שמר.
• שנת 2013 הייתה גם שנתה של התזמורת הסימפונית חיפה, שעשתה גם היא כברת דרך משמעותית אל שילובים חדשים, בסדרת 'השיר הישראלי', שהוקדשה לעיבודים תזמורתיים חדשים בשלושה ערבים בניצוחו של המנצח והמעבד הצעיר והמבטיח זיו קוז'וקרו, שהוקדשו ליוסי בנאי, לשלישיית 'גשר הירקון' ולאריק לביא, בביצועם של זמרים מכל קצווי הסגנונות בארץ, מששי קשת ועד יונית שקד גולן. הנהלת התזמורת לא חזתה את ההתגודדות של קהל רב כל כך, שגדש את אודיטוריום חיפה הגדול, והכתיר את הסדרה כהצלחה גדולה.
• במקביל לדרכו כמנצח תזמורת ומעבד המשיך זיו קוז'וקרו להציג יצירות חדשות משלו, ביניהן קונצ'רטו לפסנתר חדש משנת 2012, שבוצע בבכורה על ידי הפסנתרן עמית דולברג והתזמורת הקאמרית הישראלית, בניצוחו של המלחין, ויצירה לפסנתר והרכב קאמרי שבוצעה בהצלחה רבה על ידי אנסמבל 'מיתר' וזכתה לביקורות נלהבות. זיו הוא גם המעבד והמנצח על הפרויקט המשותף והאלבום של הזמר ערן צור ואנסמבל 'מיתר', שכבר הוזכר בראשית המאמר.
• בשנת 2012 הציגה תזמורת ראשון לציון בבכורה את הקונצ'רטינו לרביעיית סקסופונים ותזמורת מאת המלחין הישראלי הותיק מנחם צור. רביעיית הסקסופונים של תל-אביב, אותה מוביל נגן הסקסופון גן לב, הפליאה לנגן את היצירה בניצוחו הנלהב של דן אטינגר, והקהל הגיב בתשואות רמות. התזמורת הציגה בעונה זו גם את הקונצ'רטו לשני קלרינטים ותזמורת מאת המלחין בנימין יוסופוב, אשר מוקדש לתאומים הזהים אלכסנדר ודניאל גורפינקל. גם כאן הגיב הקהל בתשואות רמות. כל אחד משני המלחינים הללו, השונים מאד בסגנונם, מצא את הדרך לקהל בעזרת הפורמט של יצירה לסולנים וירטואוזים ותזמורת. הקונצ'רטו מאפשר למלחין ליצוק את רעיונותיו האמנותיים כך, שנגינת הסולנים לוקחת את הקהל לחויה מיוחדת, העוקבת אחרי המאמץ והריגוש שבנגינת הקטע הסולני, ועוברת מפעם לפעם אל התזמורת המלווה את הסולן, ומנגנת קטעי מעבר. בעוד שמנחם צור ניצל את הכוח שבמצלולים המגוונים של רביעיית הסקסופונים, הרי שבנימין יוסופוב הלך אל מקורותיו העממיים של הקלרינט, תוך שהוא מנצל את האפקט המיוחד שיש לנגינתם המשותפת של שני נגנים וירטואוזים, צעירים ושובי לב, הדומים זה לזה באופן מהפנט.
• בשנת 2013 הציג מנחם צור את הקונצ'רטו שלו לכינור בנגינת בנו, הכנר יונה צור, ובניצוחו של פרדריק שזלן מנהלה האמנותי החדש של התזמורת הסימפונית ירושלים. שוב זכה הקהל בחויה מסוג זה שמעניק הפורמט של קונצ'רטו בביצוע בלתי נשכח של הבן את יצירתו של אביו.
• קונצ'רטו אחר שזכה לתהודה רבה, הוא הקונצ'רטו החדש לפסנתר ולתזמורת קאמרית של המלחין צבי אבני, מן הותיקים והפוריים שביוצרים בישראל. באמצע שנות השמונים לחייו ממשיך אבני ללמד בהתלהבות באקדמיה בירושלים ולחבר יצירות חדשות שזוכות להצלחה בקהל ובביקורת. הקונצ'רטו שבוצע בבכורה בגרמניה בשנת 2011, בוצע לראשונה בארץ בשנת 2013, על ידי הפסנתרן דניאל גורטלר, תזמורת הקמראטה ירושלים ומנצחה אבנר בירון.  תגובת הקהל הייתה מרגשת במיוחד, גם בגלל הביצוע המקצועי והסוחף של היצירה הכתובה בסגנון פוסט-רומנטי וקומוניקטיבי, וגם בגלל נוכחותו של המלחין בכל הקונצרטים.
• בשנת 2013 יצא לאור ספרה של המלחינה והחוקרת ציפי פליישר על שיריו של מתי כספי. הספר המעמיק שמביא מבחר גדול משיריו של מתי כספי בתווים מדוייקים, ובניתוח הרמוני וצורני, תוך כדי הצגת יחסי הגומלין בין המוזיקה של כספי לטקסטים שהלחין, ובחינת מקורות ההשפעה השונים על סגנונו, הוא אחד הספרים הראשונים בהם מוצג מחקר מעמיק ויסודי כל כך בנושא מתחום המוזיק הפופולארית. הנה כי כן גם ציפי פליישר מצאה נתיב חדש למחקר האקדמי, המתחבר אל רוח הזמן.
• ציפי פליישר איננה רק חוקרת, אלא קודם כל היא יוצרת חרוצה ובלתי נלאית. אחת מהופעותיה המרגשות נתקיימה בקונצרט ראשון מסוגו של פסטיבל חג המוזיקה בבאר-שבע בשנת 2009,  בו הופיעו זה לצד זה המלחין המודרניסטי אייל אדלר וזמרת הרוק קורין אלאל. גולת הכותרת של הקונצרט היתה הופעתם הסוחפת של נגן כלי-הנקישה המזרחיים איתמר דוארי ונגן כלי-הנשיפה הערביים אייל סלע, אשר ניגנו כסולנים בסימפוניה הרביעית של ציפי פליישר. על הקונצרט ניצח דורון סלומון אותו כבר הזכרתי בראשית המאמר.
• נגן כלי הנקישה איתמר דוארי שיתף אף פעולה עם נגן הבאס אבישי כהן, ובשנת 2011 הוציאו במשותף עם הפסנתרן שי מאסטרו את האלבום המצליח Seven Seas, שלאחריו ערכו סיור שלישייה בארץ ובצפון אמריקה. אלבום זה ממזג מלודיות בעלות מאפיינים  עממיים יהודים וישראלים באילתורי ג'אז וירטואוזים, בדרכים מתוחכמות הן הרמונית והן ריתמית.
• בקיץ 2012 חבר איתמר דוארי אל פסנתרן הג'אז עומר קליין, אל נגן הבאס עומר אביטל, אל הגיטריסט יהודה קיסר, המזוהה עם ראשית הזמר המזרחי בישראל ואל הזמר רביד כחלני למופע סוחף ועוצר נשימה בפסטיבל הג'אז באילת, שפתח מסע הופעות מוצלח ביותר. כל אמני הג'אז שהוזכרו בסעיפים האחרונים מייצגים רק חלק מקבוצה הולכת וגדולה של אמני ג'אז מוכשרים, ביניהם גם נגני הסקסופון דניאל זמיר ויובל כהן ונגן החצוצרה אבישי כהן, אשר קנו להם מקום מיוחד בסצנת הג'אז העולמית, כמעצביו של סגנון הג'אז האתני הים תיכוני, שיש בו השפעות רבות של הזמר העברי המוקדם ושל הרוק הישראלי מכאן ושל מוזיקה ערבית ויהודית מסורתיות מכאן.
• התחלתי בהיכל התרבות המתחדש ובתזמורת הפילהרמונית, ואסיים בהם את הסקירה שלי, שכן אני רואה בהם אולם ותזמורת בעלי חשיבות מרכזית בחיי המוזיקה בארץ. עונת 2014 של התזמורת מארחת את המנצחים הישראלים הצעירים עומר ולבר, שכבר הופיע עם התזמורת בהצלחה רבה מספר פעמים, ולהב שני, פסנתרן ומנצח מבטיח, שזכה לאחרונה במספר תחרויות בינלאומיות ובשבחים רבים.

עומר ולבר ושני להב, כמו גם המנצחים הצעירים דניאל כהן, קרין בן-יוסף, רועי אזולאי, יהונתן שפנדורף, זיו קוז'וקרו ורועי אופנהיים (שכבר הוזכרו בהקשרים שונים במאמר), מצטרפים לשורה ארוכה של מוזיקאים ישראלים צעירים בכל הסגנונות ובכל תחומי העשייה המוזיקאלית, אשר מביאים את בשורת המוזיקה בישראל לעולם כולו. היריעה קצרה מלתאר את כל הפסנתרנים, הכנרים, המנצחים, הזמרים, יוצרי השירים, נגני הרוק והמוזיקה אתנית, המלחינים הקונצרטיים ויוצרי הג'אז, עוד ועוד מבצעים ויוצרים, במגוון רחב ובלתי נתפס כמעט של סוגות וסגנונות.     

מה שלא הזכרתי

לא הזכרתי אפילו אחוז אחד מכל מה שהתרחש בשלוש שנים האחרונות במוזיקה הישראלית. בין היצירות והעבודות פרי עטם של יוצרי הדור הראשון שחזרו השנה לבמה בולטת האורטוריה 'יורם' מאת פאול בן-חיים, בביצועה של התזמורת הפילהרמונית ומקהלות וסולנים אורחים מהעיר מיכנן בגרמניה, בה נולד המלחין, אשר הוקלטה אף לאלבום מסחרי. הזכרתי כבר בראשית המאמר את האורטוריה 'תיקון חצות' מאת מרדכי סתר, המבוססת על עבודת המחול של שרה לוי-תנאי ועובדיה טוביה, אשר בוצעה והוקלטה  אף היא. לא נפקד גם מקומן של הסימפוניה השביעית של מנחם אבידום, היצירה 'חזיונות' לחליל ותזמורת והקונצ'רטו השני לוויולה ותזמורת של עדן פרטוש, שנבחר על ידי המכון למוזיקה ישראלית והנהלת חג המוזיקה הישראלית כמלחין שנת 2013. קדמו לו פאול בן-חיים בשנת 2011 ומרדכי סתר בשנת 2012. אזכיר גם את המופעים הבלתי נשכחים של הפסנתרן והיוצר המוערך יוני רכטר עם התזמורת הפילהרמונית ותזמורת הסינפונייטה הישראלית באר-שבע, את היצירה החדשה לקלרינט ולתזמורת פרי עטה של אבייה קופלמן, אשר הוקדשה לנגן הכליזמר גיורא פיידמן, את פריצת הדרך לתודעה הציבורית של הזמר ויוצר הרוק גבע אלון ואת הצלחתה המתמשכת של להקת הרוק האתני המצליחה 'ארץ יתומה' (Orphaned Land) שקנתה לה מעריצים רבים בתורכיה ובכל רחבי ארצות ערב דווקא. גם לא הזכרתי את המחזמר שחיבר המלחין משה זורמן, המבוסס על סיפור חייו של סופר הילדים לוין קיפניס, במסגרת חגיגות המאה ליסוד המדרשה למורים ע"ש לוינסקי בתל-אביב,  גם לא את שיתוף הפעולה בין כוכב הפופ המזרחי איל גולן למוזיקאי עפר ניסים, הנחשב ליוצר בהא הידיעה של מוזיקת המועדונים האלקטרונית בישראל.

הרשימה כל כך ארוכה, והסיפור יכול להמשיך ולהמשיך על פני עוד ועוד עמודים. וכל זה כמעט רק משלוש השנים האחרונות! על אף המחסור הכרוני בתקציבים המשיכו אנסמבלים למוזיקה אמנותית עכשווית בפעילות נרחבת. המוזיקה הפופולארית ממשיכה לתסוס. התזמורות מנגנות בפני קהלים גדולים. מתקיימים עוד ועוד פסטיבלים בכל חג, בכל מועד וביניהם. להערכתי מדובר במאות יוצרים, באלפי יצירות ובעשרות אלפי מבצעים, וכל זה במדינה המונה כשבעה מיליון נפש.

רגע אישי לפני סיכום

אדם קרוב אצל עצמו. בחרתי על כן לתאר לקראת סיום המאמר שלי בלקט של אירועים מוזיקאליים המתוכננים להתרחש בפסטיבל 'צלילים במדבר' השישה-עשר. הפסטיבל, אשר יתקיים בחנוכה תשע"ג, פסטיבל אשר זכיתי להיות בין מיסדיו, ושאני מנהלו האמנותי מאז הקמתו, מתקיים כולו בקיבוץ שדה-בוקר, ברמת הנגב. הפסטיבל ממשיך לתת במה לשיתופי פעולה בין אמנים בני כל הדורות והסגנונות ובין סוגות שונות ורחוקות. האחים אהרון ויונתן רזאל, כוכבי הרוק הדתי בישראל, אשר כבר הוזכרו, ישתפו פעולה עם אנסמבל 'מיתר', תזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית תופיע בשני מופעי מחוווה, האחד למלחין צבי אבני והשני למלחין אביהו מדינה. הזמר דוד לביא יציג בבכורה שירים מתורגמים מאידיש ומאנגלית לצד זמר עברי קלאסי, תפילות ופיוטים, תחת הכותרת 'נינה סימון ופיוטים אחרים'. בבוקר הראשון של 'צלילים במדבר' יושמעו בבכורה עשר רביעיות כלי-קשת חדשות מאת יוצרים צעירים, הלומדים באקדמיה בירושלים, ואשר ריבוי הסגנונות שלהם מגדיר מחדש את זהותה של המוזיקה הישראלית. בערב הסיום של הפסטיבל יופיעו הצ'לן צבי פלסר והכנר רועי שילוח בליווי התזמורת הסימפונית של האקדמיה הירושלמית בניצוחו של איתן גלוברזון.

סיכום

תופעה אחרונה ומפתיעה שתפסה את תשומת הלב הציבורית בקיץ 2013 היא תזמורת חדשה ממש, 'תזמורת הרחוב הירושלמית', אשר הוקמה ביוזמתו של הפסנתרן והמנצח הצעיר, בן ירושלים, עידו שפיטלניק. הוא אסף את חבריו, נגני כלי-הקשת באקדמיה הירושלמית בה הוא לומד, והקים תזמורת המנגנת באוויר הפתוח במתחמים שונים בבירה. המופעים של התזמורת במתחם הרכבת הפכו תוך זמן קצר לשם דבר, ומאות אנשים מגיעים לשם מידי יום שלישי להאזין לעיבודים חדשים שכתבו אודי פרלמן ושלמה פרבר, שניהם נגנים ויוצרים צעירים, חבריו של המנצח לספסל הלימודים, לשירים ישראלים פופולארים, וללהיטי רוק ופופ בינלאומיים. שיריהם של ארגוב, רכטר וכספי כמו גם  שיריהם של סטינג ומייקל ג'קסון, מבוצעים בעיבודים סוחפים, לצד יצירות קלאסיות של מוצארט, גריג וצ'יקובסקי. שוב לפנינו התממשות של החזון הרב תחומי, של החיפוש אחר במות חדשות ואפשרויות חדשות של דיאלוג  עם הקהל. כמו תזמורת המצעדים הירושלמית 'מרש דונדורמה', אשר נולדה גם היא מיוזמתם של סטודנטים ירושלמים צעירים בתחילת העשור השני של המאה, וממשיכה להופיע בהצלחה בכל רחבי הארץ ואף בעולם, כמו להקת 'קולולוש' הירושלמית הוותיקה שנולדה אף היא בסיטואציה דומה בתחילת המילניום ממש וממשיכה להופיע ולהצליח, כמו להקות 'שפתיים', 'טיפקס' ו'כנסיית השכל' שצמחו בשדרות לקראת סיומו של המילניום הקודם, כך לפי הערכתי תוביל תזמורת הרחוב החדשה, שזה אך נולדה, קו חדש בתפיסת המושג 'מופע'. היא תמשיך את הקו שתואר במאמרי, קו המחפש דרכים חדשות של ביטוי, תוך הסתמכות על המסורות הרבות וההשפעות הרבות שמסביב.

המוזיקה הישראלית על שלל גווניה היא תופעה ייחודית ומשמעותית היום. מבלי משים נוצרו כאן סגנון ותפיסת עולם אמנותית. המזרח והמערב חברו זה לזה, לעתים מרצון ולעתים מתוך הנסיבות. היוצר הישראלי, ללא הבדלי דת, מין והשקפה, המשיך להיות מחויב לאמירה מגויסת, והפגיש את האינדיבידואלי עם הקולקטיבי. הולך ונוצר כאן סגנון חדש, סגנון שלהערכתי הולך ומתגבש לכדי מודל מרכזי של שפה מוסיקאלית חדשה, אשר בשורתו תצא אל מעבר לתחומי הארץ הזו, ותינשא אליי העולם הרחב.

מיכאל וולפה, תשרי תשע"ד